הקדמה

עמוד:13

בכל משמרת רק אחד הזכרים חשוף ישירות לרוח, עד שזכר אחר תופס את מקומו . כך מתנועעים זכרי הפינגווינים, במעגל אחד מלוכד וסגפני, בלי מזון ובלי שום נחמה אחרת, עד שובן של הנקבות מן האוקיינוס, מפוטמות במזון שאותו יעבירו מפה אל פה לגוזליהן, שאך בקעו מהביצים . כמה מאמץ והקרבה כדי להוליד את הדור הבא, כדי להשאיר זכר וסימן, להטביע חותם בעולם . להטביע חותם בעולם ‑ זו גם תכלית קיומם של בני האדם . כמו אצל בעלי החיים, דרך המלך להנצחת האדם היא, כמובן, העמדת צאצאים . כאשר נולדה בתי הבכורה, נוי, טעמתי לראשונה את תחושת הנצחיות . זהו התבלין הקסום והעילאי, המהול בהתרגשות העצומה שמפעמת בהורה כשהוא מחזיק בידיו לראשונה את ילדו . הרגשתי שניצחתי את המוות . הטבעתי את חותמי בעולם . הרצון להטביע את חותמי בעולם היה המנוע שדחף אותי לפוליטיקה . גם כשספגתי מהלומות מכל עבר, הוא דחף אותי להמשיך הלאה ‑ לחתור להשגת יעדַי ולמימוש חזוני . להטביע חותם בעולם באופן שיש בו משמעות קולקטיבית, החורגת מהמעגל האישי והמשפחתי, זו משימה כמעט בלתי אפשרית, ורוב האנשים מוותרים על כך מראש . אבל עוד מנערותי נמשך מבטי לעבר התמונה הגדולה . רציתי להיות מעורב בתהליכי מַקרו, להשפיע, לשנות סדרי עולם . הרגשתי כי יש ביכולתי לעשות זאת ולתרום לכך .    כמובן, הרצון האנושי להנצחה עצמית ולהטבעת חותם בעולם ‑ כשלעצמו בלבד, אין די בו . נדרשים גם חזון ותשוקה עזה וכנה ליצור מציאות חדשה . בלי חזון אין טעם לעסוק בפוליטיקה, ובלעדיו גם אי ‑ אפשר להשיג שום דבר משמעותי . הגעתי לפוליטיקה מתוך דאגה עמוקה וכנה לגורלה של מדינת ישראל ומתוך רצון להשפיע בעשייתי על מציאות חיי שלי, של משפחתי ‑ ושל כלל הציבור בישראל . כיבוש רצועת עזה והגדה בידי ישראל התרחש כשהייתי נער בן 17 . ראיתי כיצד מולדתי ומדינתי האהובה טומנת לעצמה מלכודת נפץ שמרחיקה אותה מחוף המבטחים שאליו כיוונה להגיע מראשיתה, מלכודת שמובילה אותה לנתיב מסוכן מאין כמותו, הצופן לה סכסוך דמים הרה אסון עם הפלסטינים וריב ומדון עם העולם כולו . מתוך הבנה זו נולד החזון המרכזי שליווה את כניסתי לפוליטיקה : השאיפה להוביל את ישראל לחוף מבטחים מדיני, כלומר הפסקת הכיבוש ופתרון הסכסוך עם הפלסטינים באופן שיבטיח את המשך קיומה ושגשוגה כבית לעם היהודי וכמדינה הקדמה  13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא