|
|
עמוד:14
זידי שנתיים קודם לכן, לווה את הכסף בעבורו מקרוב משפחה, וכך קיבל אבי את אישור העלייה שהציל את המשפחה . היהודים שביקשו לעזוב את גרמניה הנאצית, נאלצו לשלם סכומים לא מבוטלים לקופת הרייך השלישי ; אלה כללו קנסות כבדים על הכספים והרכוש שהוצאו מגרמניה ואחוזים ניכרים ממכירת נדל"ן שהיה ברשותם ונמכר ב"מכירת כפייה" ‑ במחירים הנמוכים בעשרות אחוזים מערכו האמיתי ‑ לגרמנים שנהנו מהגזילה . להורי לא היו נכסים, ואת רוב החסכונות מחמש שנות עבודתו כרופא הוציא אבי על כרטיסי הנסיעה לארץ ישראל ועל ציוד למרפאה שלו ‑ מכשיר רנטגן חדש וציוד למעבדה ואשר הגיעו איתו באונייה . לרוע המזל, לא הצליחו אבי ואחותו לגייס סכום כסף דומה כדי להביא גם את אביהם, סבי, יוליוס ‑ יוסף מרקוביץ, שנשאר מאחור . אשתו רגינה, סבתנו, נפטרה זמן קצר קודם לכן מדלקת ריאות המונית שפשתה אז בגרמניה . באוגוסט 1942 גורש סבא יוליוס מברסלאו למחנה הריכוז טרזיינשטט, ונספה שם כעבור שלושה חודשים, והוא בן 74 . אבי ואחותו ניסו שוב ושוב להשיג סרטיפיקט עבורו, ופעם אחר פעם נדחו . רק ב ‑ ,1944 שנתיים לאחר שנספה במחנה הריכוז, הגיע האישור המבוקש . . . העובדה שלא הצליחו להציל את אביהם המשיכה להעיק עליהם ולייסר את שניהם במשך שנים רבות . שני אחיו של סבי, לודוויג וּוילהלם, שניהם תעשיינים אמידים, נשארו בגרמניה, נעצרו לאחר "ליל הבדולח" ‑ פוגרום נובמבר 83' ‑ כאמצעי לחץ על הקהילה היהודית לשלם את הקנס שהושת על היהודים, בגובה מיליארד מארק, לכיסוי הנזקים שנגרמו באותו ליל בלהות בידי הפורעים ; הם הוחזקו בתנאים קשים במחנה ריכוז, ולאחר ששוחררו הצליחו בני משפחתם לארגן עבורם "סרטיפיקט של קפיטליסט" והם הגיעו לארץ ישראל . גם סבי מצד אמי, ד"ר אוטו סלומון אדלר, נשאר בברלין, וביום שאמי הגיעה לחיפה חיכה לה מברק ובו בשורה קשה : אביה נפטר שם . אמי, כך נודע לי לימים, קיבלה את הידיעה באיפוק רב, ורק שנים רבות לאחר מכן סיפרה לנו שאביה, ככל הנראה, התאבד לאחר שנשללה ממנו דרגתו הצבאית והוא הורחק מניהול בית החולים הצבאי שעליו היה ממונה לצד עבודתו כרופא . העובדה שהוא גדל כגרמני בלא כל זיקה ליהדות, לא שכנעה את קובעי החוקים בגרמניה הנאצית, שעבורם יהודי הוא יהודי עד שלושה דורות לאחור . סבתי מצד אמי, אלזה, נותרה בברלין ונשלחה לאחר כשבע שנים לאושוויץ . גם אותה לא ראיתי מעולם . 14 מקום במרחב
|
|