|
|
עמוד:11
התופרות מאושוויץ׀ 11 בסלון האופנה היו יהודיות שנושלו מחייהן הקודמים ושולחו על ידי הנאצים למקום שבו היו אמורות בסופו של דבר למות כחלק מ"הפתרון הסופי" . צורפו אליהן קומוניסטיות לא-יהודיות מצרפת הכבושה, שהגורל שיועד להן היה כליאה וחיסול בשל התנגדותן לנאצים . קבוצת הנשים החסונות והמשועבדות עיצבה, גזרה, תפרה וקישטה בגדים עבור פְרָאוּהֵס ורעיות אחרות של אנשי אס-אס . הן יצרו בגדים יפהפיים בשביל נשים שהתייחסו אליהן בתיעוב וחשבו אותן לחתרניות ולתת-אנושיות, רעיותיהם של הגברים שפעלו במסירות לחיסול כל היהודים וכל אויביו הפוליטיים של המשטר הנאצי . עבור התופרות בסלון האופנה של אושוויץ, התפירה היתה הדבר שהגן עליהן מפני תאי הגז והמשרפות . נוכח הניסיונות הנאציים לשלול מהן את אנושיותן ולהשפיל אותן, התופרות טוו ביניהן קשרים מפליאים של ידידות ונאמנות . בזמן שחוטים הושחלו במחטים ומכונות התפירה זמזמו, הן תכננו מהלכי התנגדות ואפילו בריחה . הספר הזה הוא סיפורן — לא רומן המבוסס על אירועים היסטוריים, אלא ספר היסטוריה . הסצנות והשיחות האינטימיות שמתוארות בו מבוססות כולן על עדויות, על מסמכים, על ראיות חומריות ועל זיכרונות שסופרו לבני משפחה או שסופרו לי ישירות, והדברים מגובים בקריאה נרחבת ובמחקר בארכיונים . כשלמדתי על קיומו של סלון האופנה ההוא, התחלתי לחקור יותר לעומק, כשבידי תחילה רק מידע בסיסי ורשימה חלקית של שמות — אירֶנֶה, רֶנֵה, ברכה, קָטקָה, הוּנְיָה, מימי, מָנְצי, מרתה, אולגה, אלידה, מרילו, לולו, בָּבָּה, בורישקה . כמעט שאיבדתי תקווה לגלות יותר על התופרות, לא כל שכן לגבש ביוגרפיות שלמות שלהן, כשרומן לבני נוער שכתבתי, "הסרט האדום" — רומן שעלילתו מתרחשת בגרסה בדיונית של הסדנה — משך את תשומת לבן של משפחות באירופה, בישראל ובצפון אמריקה . אז הגיעו אלי האימיילים הראשונים : דודתי היתה תופרת באושוויץ . אמי היתה תופרת באושוויץ . סבתי ניהלה את המתפרה באושוויץ .
|
|