|
|
עמוד:10
01׀ לוסי אדלינגטון המרחק שבין יבשות ודורות . ביסוד ההערכה המשותפת של גִזרה, סגנון ומיומנות מצויה עובדה חשובה יותר : לפני עשרות שנים, הגברת קוהוט עבדה עם אריגים ובגדים בהקשר שונה מאוד . היא התופרת האחרונה שנותרה בחיים מסלון אופנה שהוקם במחנה הריכוז אושוויץ . סלון אופנה באושוויץ ? עצם הרעיון מעוות ומחריד . הוכיתי תדהמה בפעם הראשונה שראיתי אזכור של "סטודיו החייטות העילית", כפי שקראו לו, בזמן שקראתי על הקשרים בין הרייך השלישי של היטלר ותעשיית האופנה, כחלק מהכנותי לכתיבת ספר על תעשיית הטקסטיל העולמית בשנות המלחמה . היה ברור שהנאצים הבינו את עוצמתם הפֶּרְפוֹרְמָטִיבִית של בגדים, דבר שניכר בשימוש שלהם במדים איקוניים באירועים ציבוריים מונומנטליים . המדים הם דוגמה קלסית לשימוש בבגדים לחיזוק הגאווה והזהות הקבוצתיים . המדיניות הכלכלית והגזעית הנאצית חתרה להרוויח מתעשיית הבגדים והשתמשה בהכנסות מגזל ומביזה כמקור מימון למעשי האיבה של הצבא . גם נשים בשכבת העילית הנאצית העריכו בגדים . מגדה גבלס, אשתו של שר התעמולה הערמומי של היטלר, נודעה באלגנטיות שלה וכלל לא התנגדה ללבוש יצירות אופנה יהודיות, על אף האובססיה הנאצית למחוק את היהודים מענף האופנה . אֶמי גרינג, אשתו של רייכסמרשל הרמן גרינג, לבשה בגדי יוקרה גנובים וטענה שאין לה מושג מאין הגיעו הבגדים שברשותה . אווה בראון, פילגשו של היטלר, אהבה אופנה עילית . בימים האחרונים לפני התאבדותה ולפני כניעתה של גרמניה, היא דרשה שתישלח אליה שמלת כלולות, דרך רחובות 1 ברלין הבוערת, ולבשה אותה עם נעלי פֶרָגַאמוֹ . ובכל זאת — סלון אופנה באושוויץ ? סדנת חייטות כזאת היתה ביטוי מרוכז של ערכי ליבה ברייך השלישי : פריווילגיות ונהנתנות שלובות בביזה, בהשפלה וברצח המונים . הדוויג הֵס, אשתו של מפקד המחנה, היא זו שהקימה את סלון התפירה . ואם סלון אופנה בקומפלקס השמדה הוא לא שילוב גרוטסקי דיו, זהותן של העובדות משלים את העיוות : רוב התופרות
|
|