פרק 1: מ"מנהג טעות" לשער היום כך הפכה תפילת "כל נדרי" לסמל יום הכיפורים

עמוד:14

14 חג ומועד אין לו עיקר וטעות הוא ] . . . ואמר מר רב עמרם, יש שעושין כן שעומד שליח ציבור בלילי יוה"כ ואומר כך : כל נדרים ואיסורים וחרמים ושבועות וקיומים שנדרנו ושאמרנו . . . אם נדר נדרנו — אין כאן נדר, אם אסר אסרנו — אין כאן איסור . . . אבל שדרו מתיבתא הקדושה [ תרגום — שלחו מהישיבה הקדושה ] שמנהג שטות הוא ואסור לעשות כן . . . . הספר מצטט שני מקורות : האחד הוא מבעל ספר העיתים והשני מרב עמרם גאון, ובשניהם ישנה התפלמסות עם מנהג אמירת כל נדרי . הוא מזכיר כי אומנם נהגו לומר במקומות שונים את כל נדרי, אבל המקורות הללו קובעים כי זהו מנהג חדש ומוטעה . האזכור הראשון לאמירת כל נדרי הוא דווקא בהקשר פולמוסי, כלומר בהתנגדות למנהג זה . נראה אפוא כי אמירת כל נדרי החלה תוך שנכרכה בפולמוס גדול של מתנגדים לעומת תומכים . עצם המנהג של אמירת תפילת כל נדרי קשה משני טעמים : ראשית, תוכן הדברים הוא בקשה מלפני שמיא שלא להתייחס בתוקף לנדרים שאדם נודר . הדבר מוזר, שכן באמת תמוה שהדבר הראשון שאדם מבקש לעשות כאשר הוא עומד בפתח יום הכיפורים הוא להצהיר מול ריבונו של עולם שאין למוצא פיו תוקף של ממש . הנוסח המקובל כולל הצהרה שכזו לא רק לשנה שהסתיימה אלא גם לשנה המתחילה . הרי מושג התשובה, שהוא מרכזי כל כך ביום הכיפורים, משמעו שאדם מצהיר שהוא חוזר מדרכו הרעה ויעשה את מעשיו בכובד ראש ובאחריות, וכאן לכאורה ההצהרה מלמדת הפכם של דברים . שנית, ביטול הנדרים כבר נעשה קודם למועד אמירת כל נדרי, בטקס "היתר נדרים" . יש העורכים את הטקס בערב ראש השנה ויש העורכים אותו בערב יום הכיפורים, אבל בכל אופן אלו וגם אלו כבר התירו נדריהם במעמד בית דין, וחזרו והתחייבו בפני בית דין . מה מוסיפה אפוא עוד תפילת כל נדרי בבית הכנסת ? והרי הנדרים הותרו מכבר . קודם שננסה לפרש את הדבר, אבקש להרחיב מעט על מושג הנדר

סוכנות סטימצקי בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר