מתי ולשם מה נערכה המשנה?

עמוד:13

מ ב ו א פרקי מבוא לפירוש המשנה 13 1 נמצאנו למדים כי ה"הכרעה" איננה מחייבת, ולמעשה כקוליהון וכחומריהון" . עדיין כל אדם רשאי לבחור את דרכו . ברם, שתי הגבלות מוטלות על זכות זו : חומרא וקולא אינן עיקרון מנחה בבחירה של היחיד או החכם היחיד . יתרה מזו, אין הוא רשאי להכריע באופן ענייני בכל מחלוקת . היחיד חייב לצדד בדרכו של אחד הבתים, ולעולם להכריע כמותו בכל נושא ונושא . ההגבלות הללו מוכיחות כי לפחות בשלב הראשון לא התקבלה ההכרעה על דעת הכול . הלכה למעשה, מקורותינו מספרים לנו על רבי טרפון שנהג כבית שמאי . רבי טרפון מסתייג בסיפור בדרכו שלו ומודה כי נהג שלא כהוגן בכך ש"עבר על דברי חבריו", ברם, לא מן הנמנע כי זו כבר תוספת של העורך . מכל מקום, רבי טרפון לא סבר שההכרעה במחלוקת מחייבת אותו לשנות מדרכו . תופעה זו 2 כידוע המשנה קובעת שהלכה כרבים איננה חריגה, וכבר עמד על כך אורבך . ( סנהדרין פ"ה מ"ה, ומקבילות רבות ) . בשני מקומות שונים מסופר על רבי עקיבא ש"קפץ" ועשה מעשה ; רבן גמליאל זועם על כך וטוען : "למה אתה מכניס ראשך לבין המחלקות" ; רבי עקיבא טוען לעומתו : "אמר לו למדתנו אחרי רבים להטות", הווה אומר שהייתה הכרעת רוב, אך רבן גמליאל סבור שאין להכרעה זו 3 לא מן הנמנע שרבן גמליאל תבע תוקף כלשהו ולדידו המחלוקת עדיין עומדת . שהלכה תהיה כמותו והתעלם מדעת רוב החכמים בזכות מעמדו כנשיא, ברם לפחות מוסרי הסיפור לא הדגישו את נשיאותו של רבן גמליאל . ככל הנראה הם לא ראו ב"הלכה", כפי שנקבעה על ידי הרוב, את חיסולה וסיומה של המחלוקת . בספרות התנאית מצינו ניסיונות רבים של חכמים לפסוק : "הלכה כדברי רבי 4 "נראים פלוני" ( כגון משנה, מנחות פ"ד מ"ג ; נידה פ"א מ"ג ועוד ) , "כן הלכה", 5 "אני אכריע" ( תוספתא, פסחים פ"ג ה"ז ; ספרי דברי פלוני" או "רואה אני", במדבר, ח, עמ' 15 ועוד ) . ההכרעות הללו הן לעולם עמדתו האישית של חכם פלוני, הווה אומר שאין זו "הכרעה" אלא נקיטת עמדה בוויכוח, ולא בכך ענייננו בדיון הנוכחי . 1 תוספתא, יבמות פ"א הי"ג ; ירושלמי, ברכות פ"א ה"ד, ג ע"ב ; יבמות פ"א ה"ו, ג ע"ב ; סוטה פ"ג ה"ד, יט ע"א ; קדושין פ"א ה"א, נח ע"ג ; בבלי, עירובין יג ע"ב ; ראש השנה יד ע"ב ; חולין מג ע"ב . בתוספתא סוכה פ"ב ה"ג המשפט מצוי בעברית . 2 אורבך, ההלכה, עמ' 93 - 99 . 3 תוספתא, ברכות פ"ד הט"ו ; ביצה פ"ב הי"ב ; השוו דמאי פ"ה הכ"ד . 4 תוספתא, אהלות פ"ה ה"ו, עמ' 602 ; כתובות פ"ו ה"ו ; עירובין פ"ה ה"כ ועוד . 5 משנה, כתובות פי"ג מ"ג - מ"ה ; ערכין פ"ח מ"ה ; תוספתא, חולין פ"ב מ"ה ; כלאים פ"ג ה"י, ומקומות רבים אחרים . מונחי פסיקה אלו נדירים במשנה ותדירים בתוספתא, בעיקר בפיו של רבי, אך גם משמם של תנאים קדומים כרבי יוסי, רבן שמעון בן גמליאל ואחרים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא