|
|
עמוד:8
8 ברורה ובלתי מתפשרת עם רכות אבהית ועיניים טובות ? אולי היותו איש אמת עטוף בעולם של חסד ? לא זכיתי ללמוד אצל ר' דוד פוקס, אני רק זוכר היטב את סיפוריהם של תלמידיו מהשנים שבהן זכו ללמוד אצלו בישיבת 'נתיב מאיר' . קשה היה שלא להיסחף בהערצה ובאהבה לדמות המחנכת המיוחדת שעליה סיפרו . אי אפשר להיות אדיש כשחבר בכיתה י"א משתף אותך : "כשהגעתי מאוחר לשיעור, הוא לא שאל אותי : 'התפללת ? ' אלא 'הספקת לאכול ? אם לא, קודם תאכל ואחר כך תיכנס לשיעור'" . כמו אבא . מספרים על ר' דוד שכשהיה שלג בירושלים, ולא הייתה תחבורה, נכפה על העיר כולה חופש מלימודים . ר' דוד החליט שאין מבטלים תורה, ואין מבטלים שיעור ( גם אם התלמידים לא יגיעו ) . אמר ועשה : הוא צעד ברגל משכונת בית וגן בירושלים שבה התגורר, למבשרת ירושלים שבה לימד . אין מבטלים שיעור תורה . איזו עצמה, איזו אחריות, איזו תחושה של שליחות חינוכית, איזו מסירות נפש להנחלת תורה בעם ישראל, איזה מחנך גדול . בספר ניתן לראות גם את עולמו המורכב של ר' דוד . מצד אחד שייכותו וזיקתו לגדולי התורה של הציבור המכונה 'חרדי', ומצד שני שייכותו העמוקה לעולם של ציונות ואהבת הארץ . תביעה קיצונית לאמת ולמוסר שבצדה נכונות להכיל גם את מי שנמצא בשוליים או בוחר אחרת . השינוי, האומץ, היכולת לשאול, להקשות, לחפש את דבר ה' הרלוונטי לדור הזה, לתלמיד הזה — כל אלה ועוד הם הדברים שעושים אותו למחנך שהנו . נאחל לר' דוד אריכות ימים ושנים, ולכולנו — שנשכיל לקבל מפרקי חייו ומהגותו התורנית והחינוכית השראה וכלים לעבודתנו החינוכית עם תלמידינו . שלכם אברהם ליפשיץ ראש החמ"ד
|
|