|
|
עמוד:12
דרך שלישית היא זו המוכנה להתמודד עם פשטי המקראות, אך תובעת ורואה בדבריהם את הבסיס לפרשנות ,מעצמה נאמנות לדברי חז"ל לפשטי המקראות . הדבר העיקרי המבדילהמקראית, המחויבת אף היא אותה מן הפרשנות הביקורתית הוא הצורך ליישב את פשטי המקראות במקומם עם המקראות בשאר המקרא, ולגבש מכולם תמונה אחת מעוצבת ויציבה, בבחינת "תורת ה' תמימה" . בדרך סלולה זו, שהלכו בה רוב המפרשים המסורתיים, נלך אף אנו . ו של ר' יונתן מכירים אנו שלוש גישות עקרוניותבין מקבלי שיטת להבנת דבריו . יש המנסים ליישב את דבריו של ר' יונתן עם פשטי המקראותא . שבע, ומבינים שלכך נתכוון ר' יונתן . בפרק הבא - בפרשת דוד ובת שבע, ושדברי ר' יונתן, - נתמודד עם מספר שאלות הקשורות לפרשת בת כותב גט כריתות לאשתו, אכן מיישבים שכל היוצא למלחמת בית דוד אותן . אך אף שיש בכוח דבריו להתמודד בהצלחה עם כמה מן השאלות, לעניות דעתנו לא לכך מכוונת שיטתו העקרונית . שהרי אין לנתק בין דבריו ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" לבין דברים דומים שאמר עלי, בני שמואל, פרשת בסוגיה שם על מעשה ראובן ובלהה, על בני שלמה והנשים הנכריות ויאשיהו . בכולם אמר, שכל האומר על אלה שחטאו, אינו אלא טועה . והרי לכל פרשה בעיות משלה בפשטי ! 11 המקראות ) היא שיטתם שלודוגמה מובהקת לגישה פרשנית זו ( אם כי לאו דווקא בר' יונתן עצמ . 11 לוקת בחז"ל אם הפסוקהמלבי"ם והרד"ק . בפרשת בני עלי הביא המלבי"ם את המח ן את הנשים" הוא כמשמעו ( שיטת ר' יוחנן בן תורתא ביומא ט ע"א ) , או"אשר ישכב ששיהו קיניהן ולא הקריבום ( שיטת ר' יונתן בשבת נה ע"ב ) . המלבי"ם לא הכריע - ביניהם, והרד"ק נטה להכריע שחטאו בגילוי עריות . לעומת זאת, בפרשת דוד ובת משמעי את השיטה שדוד לא חטא באשת איש, - ן ברור וחדשבע נקט המלבי"ם באופ וביאר זאת בנימוקים הנובעים מגוף הפרשה . ולכך נטה גם הרד"ק בפירושו לפסוק ד . משמע, לא בהכרח מכוח הבנה כוללת הקשורה בשיפוט המקראי כפי שמשמע לנו מר' יונתן עצמו .
|
|