|
|
עמוד:66
גיליון ,96 כסלו תשפ"ד, דצמבר 2023 66 יישומה של ההחלטה התעכב עד סיום "קרבות עשרת הימים" . בארי לא היה הדמות המסוגלת להקים ולהפעיל מודיעין צבאי . ניסיונו היה בתחום ביטחון הפנים ולאחר שהסתבך בכמה פרשיות הוא הוחלף על ידי חיים הרצוג , שהתנסה כקצין מודיעין של בריגדה, דיוויזיה וקורפוס בצבא הבריטי . יגאל ידין , הרמטכ"ל השני, ייחס את המשקל הרב ביותר לענף המודיעין הקרבי ( ש"מ 1 ) בראשות בנימין גיבלי ו אריה סימון ( קצין מודיעין בבריגדה היהודית ) ומיקם אותו בקרבתו, בבניין המטכ"ל ברמת גן . שאר ענפי השירות התמקמו ביפו, שם התפנה נדל"ן רב בעקבות הבריחה הערבית . דוד קרון , בעבר רכז הש"י בדרום, הקים את גלגולה הראשון של יחידת הסוכנים ( ש"מ 10 ) . יחידת ההאזנה שהקים מרדכי וורצמן ( אלמוג ) , ערב מלחמת העולם השנייה, התפתחה במהירות לש"מ 2 ( חמש ורבע = 848 = 8200 ) , שמלבד הבסיס המרכזי הקימה בסיסים נוספים והורידה שלוחות למִפקדות החזיתות והחטיבות . כפילות מסוימת שררה בינה ליחידת הסיגינט של מודיעין חוץ לארץ, שהאזינה בירושלים למשקיפי האו"ם ולרשת הפלשתינאית של המופתי בארצות ערב . עוד הוקמו בקיץ 1948 ענף שטח ( ש"מ 6 ) ; ענף למעקב אחרי צבאות זרים לא ערביים ( ש"מ 7 ) ; ענף מודיעין ממקורות גלויים, שאחרי המלחמה עסק בעיקר בתחקורי עולים מארצות ערב ( ש"מ 5 ) ; ענף ביטחון שדה ( ש"מ 3 ) ; הצנזורה ( ש"מ 4 ) ; הענף הטכני ( ש"מ 8 ) ; והענף לקשרי חוץ ונספחים צבאיים ( ש"מ 9 ) . לאחר העברת המסתערבים מהפלמ"ח לשירות המודיעין – הוקם ש"מ ,18 שהמשכו היה יחידה 805 וענף 13 . עד סוף המלחמה יכול היה שירות המודיעין, שבדצמבר 1948 הפך למחלקת המודיעין באגף המטה הכללי ( אג"ם ) החדש, להצביע על שורה של הישגים, ובהם : עבודת מטה משולבת בשלוש רמות ( מטכ"ל, חזית וחטיבה ) ; הורדת גורמי איסוף מטכ"ליים, כמו כיתות האזנה, לדרג הלוחם והאזנה טקטית תוך כדי לחימה ; פענוח הצופן המצרי ; שחזור המערך של חיל המשלוח העיראקי באמצעות בינה רשתית ; ועבודה על פי צי"חים ותוכניות איסוף . התארגנות המודיעין הצבאי נעשתה תוך כדי לחימה, בהרבה מאוד אלתורים ואילוצים . אחרי המלחמה היה צורך לארגן מחדש את השירות, כמו את הצבא כולו, תוך כדי שחרור חיילי צבא המלחמה ותחת אילוצים כספיים עצומים שהכתיבו גם קיצוצים ניכרים בכוח אדם סדיר . כל אלה, בשעה שלמודיעין, במתכונתו שהתגבשה בשנים הבאות, נועד תפקיד מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומית, כמופקד על ההתרעה לכל מלחמה עתידה . המשך מעמוד 10 - יואב גלבר הזוועה – גם חמישים שנה לאחר מכן, באירוע הדמים המחריד של השבעה באוקטובר, בעוטף עזה ! הכשל המודיעיני ברמה הטקטית - אופרטיבית, בהתייחס לכוונות ויכולות האויב המצרי, לא נלמד, והוא שב והכה במלוא העוצמה ברמה האסטרטגית . מה חבל . "ואין השמיים מתבהרים אלא בסערה", היא אמירה המיוחסת לוויליאם שייקספיר . אסון המשחתת "אילת" היה לנקודת מפנה חשובה ביותר בתולדות חיל הים הישראלי . היה זה שבר מאין כדוגמתו וסטירת לחי שהדיה עוד התגלגלו שנים רבות . לתהליכי הלקחים שהופקו והמסקנות, שיושמו בזמן כל כך קצר, לא היה אח ורע בניקוי אורוות שכזה בשום מקום אחר בצה"ל . בספרו "הנדרסון מלך הגשם", כתב סול בלו כי "הרקע השחור של הראי, משול למוות שבלעדיו לא ייתכן לראות את המציאות, את החיים" . וככל שההשלכה נועזת, הרי שטיבוע ה"אילת" היה הרקע השחור לחורצי המדיניות בממשלה, במטכ"ל ובחיל הים . הטרגדיה של צוותה שימשה זרז בשינוי התפיסה בחיל . מחיל נחשל, מיושן, הניזון משאריות של ציים אחרים, ושהיה למשל ולשנינה בקרב הצבא – נהפך חיל הים בתוך שש שנים לאחת הזרועות המוצלחות ביותר שלו . ייעודו הוגדר, ידיים קפוצות נפתחו עבורו, נרכשו כלים חדישים, רועננו נהלים, הקשר הבין - זרועי עבר טלטלה רצינית ומעל לכול – פותחו אמצעי הגנה מפני טילים וטילאות מתקדמת – תכנון ויישום ישראליים פורצי דרך . למלחמת יום הכיפורים החיל היה מוכן, מתורגל וערוך להשיב מענה הולם וקטלני לציי האויב . כך למשל, ב - 21 באוקטובר ,1973 בדיוק במלאת שש שנים לאסון, הטביע כוח ימי בפיקודו של אלוף - משנה זאב אלמוג ( לימים מפקד חיל הים ) את הסטי"ל המצרי שהטביע את אח"י "אילת" . 47 מימאי המשחתת מצאו את מותם בטיבוע ה"אילת" ( 15 מתוכם עדיין נעדרים ) . אין ספק כי זוהי טרגדיה בממדים של אסון לאומי . אבל באותה נשימה ניתן גם לומר, ובמלוא הגאווה, כי אף שהקורבן היה כבד מנשוא, הוא לא היה קורבן שווא . בצד ניתוחי זה, אבקש להוסיף את המתבקש מאליו והזכור לכל יוצא חיל הים : מתקפת החיזבאללה על אח"י "חנית" ביולי ,2006 שגבתה ארבעה הרוגים לכוחותינו . נקווה שזה היה כשל חד - פעמי ושלקחיו נלמדו היטב . * מעובד מספרו "הנשמה ה - 84" . הכותב היה בצוות אח"י "אילת" כמפעיל מכ"ם . החשבון שולם המשך מעמוד 65 - איתמר צ'יזיקהמשך מעמוד 46 - משה לוי שאלה עיראקים . אז הובן שגם הם רק בני אדם : החיילים העיראקיים היו עייפים מהמסע הארוך, הלכו לישון ולכן לא היה מגע בלילה . . . אציין ואדגיש שוב – בראיונות מצולמים נפרדים, מתארים חגי מן שייע בר מסדה ז״ל באופן ברור את שאירע עם זיהוי הכוח הבלתי מזוהה בערב 12 באוקטובר . להלן תמציתם : חגי מן : "מי שזיהה ראשונה את הכוח שהסתבר מאוחר יותר כעיראקי – היה תצפית אוגדה 210 . לא היה מושג על עצם הגעתו הצפויה של הכוח למרחב, כל שכן זהותו" . שייע בר מסדה : - "מי שדיווח ראשון על הכוח הבלתי מזוהה היה איתמר" . - "איש לא ידע את זהות ומהות הכוח, אצלנו וביחידות הכפופות, וגם בפיקוד, האלוף חופי לא ידע לענות לשאלת מפקד האוגדה לנר וביקש זמן לבדוק אולי בכלל מדובר בכוחותינו ( חשד שמא אלה כוחות אוגדה 146 של האלוף מוסה פלד ) . חגי ושייע טוענים גם שבפיקוד ובאוגדה לא התקבלה כל ידיעה סיגינטית ( מגנ"ד [ גדוד נייד ] או מגורם אחר ) בדבר הגעת כוח עיראקי למרחב הלחימה ! המידע הסיגינטי הראשון שקיבלה האוגדה מהגנ"ד שהוצב ב"בוסטר" היה ב - 14 - 15 באוקטובר, בנושא הקרבות מול הירדנים ! ( חפ"ק האוגדה התמקם ב"בוסטר" ב - 14 באוקטובר ) . עם סיום הלחימה במובלעת, התמקמה מִפקדת האוגדה להתארגנות בעמדות סוללת ארטילריה מדרום לבוקעתא . כמה ימים לאחר מכן, נקראתי לאוהל המפקד מבלי שנמסרה לי הסיבה לכך . באוהל היו חקה, דן לנר, בריל, שייע ואחרים . הצטוויתי לעמוד ליד שייע ודן לנר, הם הורידו לי את כותפות הסרן שאותן נשאתי בסך הכול כשנה, והחליפו אותן בכותפות רב - סרן . דן לנר אמר לי : "דרגות אלה ניתנות לך לא בגלל אומץ בקרב, אלא משום שעמדת על האמת המודיעינית שלך ולא ויתרת, דבר שחסך בוודאי חיים של רבים . הלוואי שכך היו הדברים לפני המלחמה" . בריל הוסיף : "המלצתי על איתמר לקבל ציון לשבח, אך הוא סירב בתוקף ! " . ולסיכום, אני פונה לקציני המודיעין בדור הנוכחי, שלצערי לא שומעים אותנו : הקשיבו לנו, אין תחליף לניסיון שלנו ! כך, אני מאחל למי שהיה קמ"ן הפיקוד באותה מלחמה, חגי מן, שיזכה לעוד שנים רבות ויוכל להמשיך ולהסביר לקציני המודיעין של הדור הנוכחי – כיצד ואיך ניתן היה למנוע את המלחמה ! ממליץ בחום לראות ב - YouTube את הראיונות עם חגי, שייע ואיתי ( "דור כיפור״ ) .
|
|