ניסיוני במלחמת יום הכיפורים

עמוד:61

61 "למה לא באת אליי ? " לא הייתה בקשה או צורך שדני ז"ל לא נתן לו מענה . הוא הפך כל דבר לאפשרי, גם אם הדבר חִייב הגעתו בג'יפ בודד לקו הלחימה ואומנם, תוך דקות התממשה ההתרעה – פגזי ארטילריה נפלו על סביבות החפ״ק . ההרוג היחיד באירוע היה הקב״ר, אבישי, שהיה אמור להתחתן באותו שבוע . . . שוב ל מד תי לד עת עד כמה חשובה ההיכרות של הקמ״נים עם השטח וכמה נכון להתגבר על המבוכה בעת הדיבור בפורום בכיר, כשיש צורך בכך "החווה הסינית" עם מודיעין שוטף בשידור ישיר . . . גיליון ,96 כסלו תשפ"ד, דצמבר 2023 143 שהיו גם הם באזור, להשמיד את רוב רובה של חטיבה 25 . הצלחה זו הייתה חשובה, משום שהגבירה את הביטחון ביכולת המעבר הצר להחזיק מעמד ולאפשר קשר בטוח עם שני צידי התעלה . קרב זה היה חשוב לכוחותינו גם מבחינה פסיכולוגית . הוכח בו שכאשר צה״ל מנהל קרב שריון בשריון – כוחו עימו, גם מול הטנקים היותר מתקדמים של המצרים . האירוע השני : ברוב המקרים לא השתתפתי בדיונים שנערכו עם מפקד האוגדה . את כל הערותיי ודעותיי העברתי דרך הקמ״ן . הפעם היחידה שחרגתי ממנהגי היה במפגש שעסק בתכנון מעבר כוחות האוגדה מעבר לתעלה . ראיתי שמתעלמים בתכנון מעובדה חשובה ביותר . . . מהיכרותי הטובה את השטח המדובר . על אף שהייתי סרן צעיר וזר לחבורת הפיקוד סביב מפקד האוגדה, התערבתי ואמרתי שחייבים לתפוס מהר את המעברים על תעלת המים המתוקים, הבנויה במקביל לתעלה ומשמשת להשקיית השטח החקלאי משני צידיה . אותם מעברים צרים היו שטחי מפתח קלסיים, כיוון שיכול היה לעבור עליהם רק טנק בודד, ורק דרכם ניתן היה לעבור מערבה לשטחים הפתוחים . דבריי משכו את תשומת ליבו של מפקד האוגדה, שהדגיש את הצורך לעבור מהר את הגשרונים האלה, כדי שימקדו אליהם התנגדות של המצרים . שוב למדתי לדעת עד כמה חשובה ההיכרות של הקמ״נים עם השטח וכמה נכון להתגבר על המבוכה בעת הדיבור בפורום בכיר, כשיש צורך בכך . האירוע השלישי היה בעל סממנים טרגיים : הקב״ר ( קצין בינה רשתית ) של הגנ״ד היה קצין במילואים מופנם, שקט ומוכשר בשם אבישי בן - צבי . בהיותנו בג'בל ג'ניפה, בצד המערבי של התעלה, נפרס הגנ״ד כעשרה מטרים מאחורי החפ״ק . לפתע הגיע אליי אבישי ואמר בשקט, 'הולכים לירות ארטילריה על החפ״ק' . אמרתי לו לחזור לגנ״ד ולהכניס את כל החיילים לבונקר מצרי שהיה בסמוך לנגמ״שים שלהם . ואומנם, תוך דקות התממשה ההתרעה – פגזי ארטילריה נפלו על סביבות החפ״ק . ההרוג היחיד באירוע היה הקב״ר, אבישי, שהיה אמור להתחתן באותו שבוע . . . מעטים המקרים שבהם מתריעים קציני מודיעין על אירוע שכאשר הוא מתרחש בפועל – הם קורבנותיו המיידיים . היה זה אחד ממקרים נדירים אלה" . "לקראת תום המלחמה נפצע דני רוטשילד , קמ"ן חטיבה ,217 ויורם החליט שאחליף אותו בחטיבה . באותו יום או למוחרת, הגיע לחטיבה כתגבור גדוד חיל רגלים מפיקוד המרכז ( גדוד 'חרוב' ) . מפקד הגדוד ( איוון ) הגיע למפקד החטיבה ( מח"ט ) וקיבל פקודה בעמידה, באופן שהזכיר לי את מתן הפקודה באוגדה למח״ט הצנחנים, עוזי יאירי ז"ל, בטרם יצאו הם לכיבוש 'החווה הסינית' . הצעתי אז למח״ט ולקמ״ן שלו, דרור צורף , כי יעיינו בתצ״א [ מפת תצלומי אוויר ] מפוענחת שהייתה בידי, אף על פי שאינה מעודכנת, אך המח״ט השיב בקוצר רוח שאין להם זמן, והחטיבה נכנסה לקרב תוך כדי תנועה בלא הכנה של ממש . הלחץ נבע מהציפייה של האוגדה כי עוד באותו לילה הם יתחילו בהסגת המצרים, כדי לאפשר את התנועה לכיוון אזור הגשר . 'החווה הסינית', שאליה הוטלה חטיבת הצנחנים הסדירה ( 35 ) , הייתה מרחב מבוצר מצפון למסדרון שהוביל אל הגשר . תוצאות קרב טרגי זה ידועות לכול . והנה, האירוע עומד לחזור על עצמו : ל'חרוב', כמו לצנחנים, לא היה שמץ של מושג על האזור שבו אמור היה הגדוד לפעול – לא האויב ולא השטח היו מוכרים להם . חשתי אחריות מלאה לקטע המודיעיני באירוע, שהרי אני קמ״ן החטיבה . אומנם הייתי אך יום או יומיים בתפקיד, אבל האחריות הייתה כולה שלי . הבנתי שעליי למנוע את האפשרות שהגדוד ישלם מחיר כבד בגין העובדה שהוטל למשימתו מעכשיו לעכשיו . המשימה לגדוד הייתה ברורה : להיכנס לחיץ החקלאי ולרדת בו דרומה עד לפאתי העיר סואץ, כדי לטהר אותה מחיילי אויב . אך המשימה לא הייתה פשוטה – מדובר בלחימה בלילה באזור חקלאי סבוך, כשחיילי האויב מכירים את השטח, בעוד שחיילי צה"ל נמצאים בו רק דקות או שעות ספורות . לגדוד לא היה נשק מסייע והיה לי ברור שחלק ניכר מהלחימה יהיה רגלי . חשיבות המשימה נבעה מכך שצה״ל כבר התכונן בשלב זה לבידוד הארמייה השלישית, וכדי למנוע ממנה כל קשר החוצה – חשוב היה לוודא שבאגפה לא נותרו חיילים בצד המערבי, מה שעלול היה לאפשר טענה מצרית לחיבור עם כוחותיהם שהיו בגדה המערבית . נוכח הבעיה שזיהיתי, החלטתי שאלווה מודיעינית את הגדוד במהלך לחימתו . קבעתי עם המג"ד ( מפקד הגדוד ) את התדר שבו אדבר איתו במהלך הלחימה, והתחלתי בכך בעודו נע לעבר משימתו . תיארתי לו את השטח שאליו הוא נכנס ומה האתגרים שיעמדו בפני הגדוד . מרגע שנכנס לשטח – התחלתי לתאר לו מה נמצא לפניו, כדי שלא יופתע . בעיקר, היה לי חשוב לתאר לו מכשולים גדולים, ביצורים ומקומות הפרוצים לירי מהצד השני של התעלה . האיום מהצד השני של התעלה שממנו חששתי ביותר היה ירי של טילי נ״ט ( נגד טנקים ) , ונדמה לי שפעם אחת האיום הזה אף מומש . זה היה לילה ארוך ומתיש, לא הייתי עובר אותו בהצלחה לולא סיועו של חוקר השבויים של החטיבה, ידידי כאח לי, רובי פלד , שאִפשר לי לתפקד כ'קמ״ן בשידור ישיר' כל אותו הלילה . בסיום הלחימה חשתי כי סייעתי ככל יכולתי לכוח שהוטלה עליו משימה בלתי אפשרית, בלא שהיה לו שום סיוע חיצוני אחר . לקשר עם המג״ד הייתה גם חשיבות מורלית – הורדת הלחץ מהמג"ד עצמו, שנלחם במקום שאותו לא הכיר כלל וללא סיוע חטיבתי מסוג כל שהוא" . "לאחר הפסקת האש, נערך צה״ל לשהות ארוכה תוך כדי כיתור ארמייה 3 . מוניתי לקמ״ן החטיבה הראשונה שהוקמה לאחר המלחמה, שמִפקדתה שכנה בצד המערבי של העיר סואץ . באחד הימים הגיע לביקור בגזרה ראש אמ״ן האלוף אלי זעירא , שאותו הכרתי מתפקידי האחרון בחטיבת המחקר, כיוון שכראש מדור יעדים הגעתי אליו לפני מבצעים לשעות לא מעטות . לקראת סוף הביקור הוא שאל אותי, 'האם הסיפור שסיפרו לי עליך, על כך שראית את המלחמה עומדת מעניין לעניין באותו מודיעיניין

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר