|
|
עמוד:14
ישראל בצרפת, עובדיה סופר, לשגריר ברית המועצות שם . היה זה טרם נפילת מסך הברזל, והפגישה עסקה באפשרות שמוסקבה תאפשר עליית יהודים לישראל תמורת נסיגה ישראלית מרמת הגולן . מברק ששלח סופר לראש הממשלה שמעון פרס ולשר החוץ יצחק שמיר, ובו דיווח על מהלך הפגישה, הגיע לידי, וכשחשפתי אותו בקול ישראל פרצה מהומת אלוהים . בקרמלין זעמו על הדלפת דבר הפגישה ‑ וגם בירושלים . הגדיל לעשות שמיר, שכינה את המקור שלי "בוגד" . במשך כמעט שבוע עסקה התקשורת בפגישת השגרירים, וכמעט כל העיתונים הקדישו לנושא את מאמרי המערכת שלהם . מרבית הכותבים שיבחו אותי על ההישג העיתונאי, אבל לא כולם . בטור ב"מעריב", תחת הכותרת "שיפר, אכלת אותה", האשים אותי העיתונאי הוותיק שלום רוזנפלד כי שימשתי סוכן של הקג"ב ללא ידיעתי . הסערה שככה בסופו של דבר, אבל למדתי שיעור חשוב על קנאת עיתונאים בקולגה שהביא סיפור טוב . כעבור שנה, ב ‑ ,1986 הגעתי לוושינגטון כשליח רשות השידור . אחד מעמיתי, עיתונאי שהיה מוצב גם הוא בבירה האמריקאית, הציע לי להגיע בכל לילה לדוכן עיתונים בכתובת מסוימת, לשים את ידי על גיליון של ה"וושינגטון פוסט" שיצא זה הרגע ממכונת הדפוס ולדווח ראשון ברדיו את כותרותיו . אמרתי לו : "אני רוצה שה'פוסט' יצטט אותי ולא להפך" . וכך היה . כשחשפתי את פרשת איראנגייט ‑ עסקת הנשק החשאית בין ישראל, ארצות הברית ואיראן, העיתונים וערוצי הטלוויזיה החשובים בעולם עשו פולו ‑ אפ לסיפור . אבל היו גם כאלה שלא ראו בעין יפה את העובדה שחשפתי את ישראל בקלונהּ . עיתונאים בכירים דרשו מרשות השידור להעניש אותי על שביצעתי את עבודתי ולהחזיר אותי לארץ . זה לא קרה, בסופו של דבר . הפרק הרביעי בספר עוסק אפוא בפרשה המפותלת הזאת, שנשמעת כאילו נכתבה על ידי סופר ריגול . היא עוררה סערה פוליטית גדולה בישראל ובוושינגטון כאחת ‑ והמחישה לי שוב כי המקצוע הנפלא הזה ‑ עיתונות ‑ עלול לעתים להיות קן של צפעונים . הפרק הבא שופך אור על הדרך שבה מתקבלות החלטות הרות גורל בפורומים הבכירים ביותר של מדינת ישראל ‑ הקבינט המדיני ‑ ביטחוני 14 לעיניך בלבד
|
|