|
|
עמוד:12
במסגרת תפקידו ב"הגנה" כמדריך נשק כבד, והיה אמור לחזור לירושלים בשיירה שהובילה מזון ופועלים מהקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים אל העיר הנצורה ואל מחצבות מוצא . הוא ישב חמוש ברובה על כדי חלב בארגז משאית פתוחה כשנפגע בעורפו ממטח היריות הראשון בַמקום שבו נמצא כיום גשר הראל . היורים היו אנשי הכנופיה של עבד אל קאדר אל ‑ חוסייני ( בן למשפחה פלסטינית ירושלמית מיוחסת ועשירה, שהנהיג קבוצות חמושים פלסטינים בירושלים וסביבותיה בשנות ה ‑ 40 ) , שארבו לשיירה מאחורי גדר אבנים מצפון לכביש הצר שבמעבר הקסטל . ברוך בן ישי נפל פצוע בין כדי החלב המנוקבים, מגונן בגופו על אשה שהיתה לידו . חיילים בריטים פינו אותו לבית החולים שערי צדק בירושלים, ולאחר כמה שעות נפטר מפצעיו . למחרת בלילה, בחיפוי משמר בריטי כבד, נערכה הלוויה בחלקה המזרחית של בית הקברות היהודי העתיק שבהר הזיתים . אבי, והרוגים אחרים מאותה שיירה, נטמנו בחיפזון וכמעט בלא מלווים . אמי וסבי היו שם, ורק אחרי שחזרו מן הלוויה סיפרה לי אמי שאבי נהרג . לדבריה, שאלתי אותה : האם קברו אותו עם הנעליים ? וכשאמרה "כן", לא שאלתי יותר . היא לא בכתה ‑ וגם אני לא . איפוק נחשב במשפחתנו לערך מקודש ‑ בדיוק כמו דיסקרטיות . עד למלחמת ששת הימים לא יכולנו לעלות לקברו של אבי בהר הזיתים, שהיה עד יוני 76' בשליטת ירדן . אמי נישאה בינתיים לראובן בר ‑ סבר, חברו לנשק של אבי הביולוגי, שממנו נשאר לי רק זיכרון עמום . לא הכרתי את ברוך בן ישי, ומעט מאוד ידעתי עליו ועל נסיבות מותו . גם אחרי שחרור ירושלים ב ‑ ,1967 המשיכה אמי להחריש והתמידה בכך 30 שנה, עד שבשנת היובל למדינת ישראל החלטתי לכתוב לגיליון החג של "ידיעות אחרונות" על חלל המלחמה הפרטי שלי . אז, לראשונה, באתי לאמי וביקשתי לדעת עוד פרטים : כיצד נהרג אבי, כיצד נקבר וכו' . רק אז נודעו לי סוף ‑ סוף העובדות במלואן . סיקרן אותי לדעת איך נראה האירוע ההוא בעיני האויב, ולכן יצאתי לסיור ולריאיון בשטח הקסטל עם פייסל חוסייני, בנו של מי שהרג את אבי . ארכיון שירות המודיעין של ה"הגנה" הצביע בוודאות על עבד אל קאדר אל ‑ חוסייני כמי שפיקד על המארב שהוטמן בקסטל לשיירה שאותה איבטח אבי . שלושה חודשים אחר כך הרגו אנשי החטיבה הירושלמית את אל ‑ חוסייני בקסטל, במרחק 300 מטרים בלבד מן המקום שבו הוא הרג את ברוך בן ישי . אחרי נפילתו של אבי במהלך מלחמת השחרור וקצת אחריה נשארנו ביגור . באחת הפעמים שבהן נסעתי עם אמי מחיפה לקיבוץ, הצלחתי למשוך תשומת 12 רון בן ישי
|
|