|
|
עמוד:14
14 יהודה ישראלי הפרק השני דן גם בעמדה המקדימה של האנליטיקאי . האנליטיקאי לא מצפה לשכפול של עצמו או להזדהות המטופל עמו, ועליו להיות אירוני כלפי הדעות הקדומות של עצמו ( או במילים אחרות, לא להזדהות עמן ) . נוסף על כך עליו לשאוף לעמדה צנועה ביחס לדחפים של המטופל ; אל לו להזדעזע או להתחלחל מדברים שהוא שומע . עמדה זו מתאפשרת בין השאר בזכות האנליזה שלו עצמו, שבה הכיר בכך שכל הדחפים קיימים גם אצלו . עמדת הסולידריות האנושית על בסיס הכרה בדחפים היא אחד הטעמים החשובים לכך שאנליזה היא חלק מהותי מההכשרה האנליטית . הפרק השלישי עוסק ביחסי ההעברה ( “טרנספרנס“ ) . מהי העברה ? כיצד מנהלים אותה ? מה עושים עם התביעות של המטופל ? מה לעשות עם העברה חיובית ( בעיקר לאפשר לה להניע את הטיפול ) ? מה לעשות עם ההעברה השלילית ( בעיקר לסבול אותה עד שתעבור ) ? הנחת היסוד היא שהמנוע של ההעברה ושל הטיפול הוא ההצבעה של המטפל על תשוקתו של המטופל כדבר מה שהוא אחראי לו . שאלות נוספות שיידונו בפרק זה - כיצד ליישם את העיקרון התיאורטי ולפיו האנליטיקאי משמש אובייקט, ובאופן ספציפי יותר, מה שלאקאן מכנה אובייקט סיבת התשוקה ? כיצד לכוון את הטיפול כך שהאנליטיקאי ישמש כוח המניע את המטופל לפעול בחייו ? כיצד להתמודד עם התנגדות המטופל לוויתור על התענגות 5 כיצד לבצע את המעבר ולידיעת תשוקתו ( הסרת ההדחקה ) ? מתפיסת הסימפטומים של הסובייקט כתוצר של ההיסטוריה שלו ( התייחסות ביוגרפית ) לתפיסתם כסגנון המאפשר התענגות והשתוקקות ( התייחסות מבנית ) ? הפרק הרביעי מתמודד עם השאלה מהו סימפטום ובמה שונה 5 . “התענגות“ הוא תרגום של המונח הצרפתי jouissance שלאקאן משתמש בו .
|
|