הקדמה

עמוד:12

12 יהודה ישראלי הפעולות הנובעות מהלא – מודע - זהו רצוני“ . סוכנות זו היא אחת ממשמעויותיו של המושג הלאקאניאני, הסובייקט של הלא – מודע . לכן האנליטיקאי ער לסימנים של רצון לא – מודע בטקסט של המטופל . כאשר הוא מספר שהוא איחר בגלל קושי להשתחרר ממשחק מחשב, יתייחס האנליטיקאי לאיחור כביטוי של תשוקה המופיעה במשחק . לא ההצהרות המודעות דוגמת “רציתי להגיע בזמן“ מסגירות את הרצון, אלא הטקסט שבו מופיעה התשוקה 3 התשוקה ללא כוונה מודעת : “לא הצלחתי להשתחרר מהמחשב“ . הייתה גלומה באקטינג אאוט של האיחור, אך היא פורשה ונוסחה רק מתוך הדיבור על הסיבות לאיחור . חילוץ הסובייקט של הלא – מודע מהמטופל וזיהויו מתרחש גם באמצעות הבניית התפקידים בקליניקה . במציאות הקלינית, האנליטיקאי מתמקם כאובייקט - רצוי, אהוב ומושא ליחסי ההעברה של המטופל - על מנת לדחוק את המטופל לעמדת סובייקט - אוהב, שרצונו תופס את המרחב הטיפולי . אין בכך כדי להתעלם מהעובדה שהאנליטיקאי גם הוא סובייקט משתוקק ושתשוקתו מהווה חלק בלתי נפרד מעמדתו האתית וממלאכת הטיפול . הפרק העוסק באתיקה עוסק לפיכך גם בתשוקה של האנליטיקאי . אך מהן התשוקות שאמורות להפעיל את האנליטיקאי במפגש שלו עם המטופל ולהנחותו ? איזה תשוקה יכולה להתקיים במטפל אם הוא ממוקם כאובייקט במבנה היחסים ? אם מטרת הטיפול לעורר את הסובייקט ולהבנותו, כיצד האנליטיקאי, כמי שעבר אנליזה, יכול להתמקם דווקא כאובייקט ? זוהי תשוקה פרדוקסלית, שקל יותר לומר עליה מה היא לא . 3 . האם הסובייקט או הלא מודע הוא יצירה או תגלית ? בגישה המבנית ההבחנה בין יצירה ותגלית מתבטלת . מהי הגישה המבנית ? השיח האנליטי מַבְנֶה את הסובייקט כסובייקט של הלא מודע על ידי הנחת קיומו . עוד על כך בפרק העוסק בגרף האיווי .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר