|
|
עמוד:14
14 שמעון כרמי לבסוף אנתח את תקופת פוסט-אוסלו, דהיינו, פרוץ אנתפאצ'ת אל-אקצה, בלימת תהליך השלום ובחינת הסיכויים לחידוש תהליך שלום בעתיד . בסוף פרק זה תוצגנה תוצאות מחקר תקשורת אשר בחן את העמדות של מנהיגי אש"ף ביחס לתהליך השלום לאורכו, וזאת כדי לנסות לענות על שאלת אמינות כוונותיהם ביחס ליצירת שלום אמיתי עם ישראל . מסגרת הזמן לדיון משתרעת בין השנים 1988 - 2004 . ההחלטה הרלוונטית הראשונה, שפתחה אפשרות לגישושים מדיניים ראשוניים, התקבלה בשנת ,1988 ב"מועצה הלאומית הפלסטינית" ( מל"פ ) , בעד שתי מדינות לשתי עמים . בתקופה זאת נמשכו מגעים מוקדמים בלתי-רשמיים . מגעים אלה, ספונטניים ושאינם מתוכננים מראש, הם שהובילו בסופו של דבר לפריצתו של תהליך השלום, והם נמשכו, תוך עליות וירידות, עד להתמוטטות תהליך אוסלו ופריצת אנתפצ'את אל-אקצה באוקטובר 2000 . אתייחס גם לקריסת תהליך אוסלו במהלך האנתפצ'ה, ועד למותו של השחקן הפלסטיני הראשי יאסר ערפאת בשנת 2004 . 16 שנות עימות וניסיונות להשיג שלום בין ישראל לארגון אש"ף הסתיימו בסופו של דבר במופע אלימות חריף מכל קודמיו בסכסוך הישראלי פלסטיני . מדובר בתהליך ייחודי בקורותיו . הצדדים עברו תנועת מטוטלת של קונפליקט-שלום-קונפליקט : הם נעו מגישושים ראשונים אל הבשלת מו"מ מדיני ( 1988 - 1993 ) ליישום הסכמים שנחתמו ( 1993 - 1996 ) , ולאחר תקופה של קיפאון ( 1997 - 2000 ) התמוטט התהליך כולו והצדדים חזרו לעימות אלים ורב נפגעים . לאור התהליך הרגרסיבי שהתפתח באירועים האלימים של אנתפצ'את אל-אקצה אבדוק את המניעים להעדפת האלימות . ראשוניותו של ספר זה נעוצה בתחום עיסוקו : איתור מניעי השלום הקונקרטיים של אש"ף למו"מ עם מדינת ישראל . ניתן יהיה להיווכח מי היו מקבלי ההחלטות העיקריים לכניסה לתהליך מהצד של אש"ף, באיזה אופן התקבלו ההחלטות, עד כמה הן קוימו הלכה למעשה ומדוע .
|
|