|
|
עמוד:13
פתח דבר ותודות 13 מספרים לעצמנו על העבר הם תמהיל של עובדות ובדיות ; שחקירה היסטורית מאפשרת, עד כמה שניתן, להפריד בין עובדות לבדיות ; ושכתיבת היסטוריה היא מעשה אומנות — שזירת העובדות במעשה סיפורי . כל מחקר היסטורי הוא תחילתו של מסע, שלא ידוע בבירור כיצד יסתיים . שאלמלא כן, מה הטעם לפתוח בו ? זהו הקסם שבמעשה המרכבה ההיסטורי של ייצוג העבר, שהוא מפתיע אותנו ומספר לנו משהו בעל ערך לא רק על העבר, אלא גם על עצמנו בהווה . קל וחומר שזהו מצב הדברים כשמדובר במחקר שהתפרשֹ על פני עשרים שנה כמו ספר זה, ושבמרכזו תעלומה מן העבר שרב הנסתר על הגלוי בה, ושמקצת הדמויות בה מנסות להסתיר . לא פעם היה חשוב יותר להתחקות בה אחר פיסת נייר בארכיון נידח מאשר לשלוף מסמך זה או אחר בארכיון ידוע, או להקשיב לנימת הדיבור, לשתיקות ולסבטקסט יותר מאשר לתוכן המילים עצמן . המקורות השונים שליקטתי התאגדו לכדי סיפור, ובדומה לכל שחזור היסטורי, גם כאן המידע לוקה בחסר פה ושם . כל מידע נוסף שאֵי-מי עשוי לתרום, יתקבל אפוא בברכה . הנה הסיפור לפניכם . וגם אם לעולם לא נדע לבטח את האמת כל- כולה על העבר, בהחלט נוכל לספר — כפי שהיסטוריונים משתדלים לעשות על פי אומנותם — את דברי-ימיו על סמך ראיות ושיטות אימוּת, מתוך כוונה לייצג אותו ביושר ובכנוּת וכך להביע אמיתות חשובות על חיינו אז וחיינו בהווה . תודות במחקר ממושך כל כך הנסמך על מקורות שונים כל כך, אני חב תודה עמוקה לרבים וטובים, שעזרו לי לאורך הדרך . אני מודה לחוה'לה מגר ז"ל מארכיון 'נחשולים' וליוסי עופר, בעל ארכיון 'גולה ותקומה', על השיחות הרבות והמידע שחלקו עמי . ההיסטוריון מוסטפא כבהא ( مصطفى كبها ) לקח אותי פעמיים לסיור בטנטורה, אירגן פגישות עם תושבי הכפר שהיו ילדים ב- 1948 ומאז גרים בפְרִידִיס, ושיתף אותי בידיעותיו המקיפות על פלסטין . אני חב תודה עמוקה לעמוס גולדברג,
|
|