|
|
עמוד:12
12 פתח דבר תרם לקישור הדכאני של הורוּת מיטיבה עם גידול ילדים המצייתים לציפיות ההטרונורמטיביות המיניות והמגדריות ( לוי-חזן, 2020 ; פלג, 2020 ) . טענה ביקורתית זו הביאה, משלהי העשור הראשון של המאה העשרים ואחת ואילך, למפנה בשדה המחקר : מַעבר לחקר הקונפליקטים והחוויות הייחודיים של הורים חד-מיניים וילדיהם, מתוך מפגש קרוב שאינו מבקש למדוד את הישגי הילדים או להשוותם לאלה של ילדים הגדלים במשפחות הטרוסקסואליות . טענות ביקורתיות דומות הושמעו לא אחת גם בנוגע לייצוג המשפחה בסרטה של צ'ולודנקו ( ראו למשל 2012 Eaklor, 2012 ; Brooks, 2014 ; Walters, ) . נשוב אליו באחרית הדבר של ספר זה . הילדים בסדר, אך מה באשר לתיאוריה האדיפלית ? המורשת שהנחיל זיגמונד פרויד לפסיכואנליזה היא כפולת פנים : מצד אחד הפסיכואנליזה מתייחדת בחשיבה גמישה, המתחדשת ללא הרף . כשם שמלאכת הפרשנות עוסקת בתהליכים אין-סופיים של פירוק ובנייה מחדש, כך גם הרעיונות הפסיכואנליטיים עצמם נתונים להתבוננות מחודשת במסגרת כל אסכולה ואסכולה, כל דור ודור . מצד שני כוחות שמרניים הנובעים מאופיו ההיררכי של הממסד הפסיכואנליטי ומסמכותם של האבות הקדומים, מאיטים את תהליכי השתנותה של התיאוריה, וכך על פי רוב התיאוריה נוטה להטמיע בתוכה, בעיכוב מה, רעיונות ביקורתיים והשפעות הקשורות ברוח הזמן, אך היא אינה ממהרת לטפח אותם . כמו רבות מהבניות הליבה המרכיבות את הקָנון הפסיכואנליטי, המודל האדיפלי מוסיף לתת קדימות למשפחה הגרעינית שהייתה נפוצה בקרב מעמד הביניים בסוף המאה התשע עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים באירופה, ערש הולדתה של הפסיכואנליזה ( ריץ', 1989 ) . מודל משפחתי מסורתי זה — של גבר ואישה נשואים המגדלים יחד את צאצאיהם הביולוגיים — מוסיף לשמש אידיאל תרבותי, אף ששכיחותו הולכת ומצטמצמת משנה לשנה עד כי אי-אפשר עוד לראות בו מודל נורמטיבי ( 2009 Corbett, ) . בישראל משקף מודל זה, לפי דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ( 2011 ) , את המבנה של פחות ממחצית המערכות המשפחתיות . בעשורים האחרונים צמחו תצורות משפחתיות חלופיות רבות : הורות יחידנית, משפחות משולבות, הורות משותפת של אנשים שחברו יחד לצורך
|
|