|
|
עמוד:12
12 | דרורית הוכנר שהכי חשוב בחיים ללמוד, לקרוא, לנגן פסנתר, לרקוד בלט, ללכת לקונצרטים, ללמוד אנגלית וצרפתית ולהצטיין בלימודים, "כדי שיצא ממך משהו” . לא פעם ניסיתי למרוד, ללא הצלחה, ובדיעבד אני מודה להם מכל הלב על שהרביצו בי תורה ותרבות, ובזכותם "יצא ממני משהו” . סיימתי את בית הספר התיכון והובהר לי שאני "חייבת לעמוד על הרגליים” כמה שיותר מהר . אבא שלי חשב שצבא לבנות זה בזבוז זמן, ולכן הצטרפתי לעתודה האקדמית, והתלבטתי מה ללמוד ( ברור שממשיכים ללמוד, לא הייתה אופציה אחרת בבית שלנו ) . התחלתי ללמוד ביולוגיה במסגרת העתודה האקדמית ( שכן באותם זמנים לא קיבלו בנות בגיל שמונה – עשרה לבית ספר לרפואה ) . כבר בשנה הראשונה ללימודי הביולוגיה פגשתי בבני, שהגיע ממקום עלום שלא שמעתי עליו, כפר יהושע שבעמק יזרעאל, והתאהבתי מיד בעלם השקט, הביישן, החכם והיפהפה הזה . למען האמת, לא נראינו ממש מתאימים - אני עירונית, קשקשנית צמרת, עושה הרבה רעש ורוח, והוא מושבניק רגוע, כל כך שונה, ובכל זאת . כעבור שנה החלטתי שאני רוצה להגשים את החלום ולעבור ללמוד רפואה, בעוד בני נשאר ללמוד ביולוגיה . התקבלתי ללימודים בפקולטה לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית . מערכת היחסים של בני ושלי הלכה והעמיקה, ובסוף השנה השלישית ללימודי הרפואה נישאנו . עם השנים הפכנו הורים לשלושת ילדינו . פרט לשנתיים השתלמות מחקרית בניו יורק, את כל הקריירה המקצועית שלי עשיתי במחלקת נשים בהדסה הר הצופים, ולאט – לאט עליתי בסולם הדרגות - ממתמחה במחלקה, לרופאה בכירה, למנהלת יחידה, ועד להתמנותי למנהלת המחלקה . בתפקיד זה שימשתי בשנים 2010 עד 2020 .
|
|