|
|
עמוד:11
גברת עם נרתיק | 11 אני נולדתי ב – ,1950 אשכרה כאוד מוצל מאש . ועם זאת, גדלתי בבית עם שמחת חיים והמון אהבה, אולי טיפה חונקת . היו לא מעט צרות בריאותיות, אבל בצדן היו גם הרבה מאוד תוכניות ותקוות לעתיד טוב, והחיים זרמו . גדלתי מוקפת "ניצולים”, שהפכו חלק אינטגרלי של משפחתנו . אמא שלי עבדה כאחות . אבא שלי השתלט באופן מושלם על רזי השפה, עבר את מבחני לשכת עורכי הדין, והפך לעורך דין מן המניין . אבא שלי היה הכי פולני שאפשר, עם חליפת שלושה חלקים גם ב – 35 מעלות צלזיוס, תמיד מקושט בטבעת ובשעון זהב ( איזה גבר התהדר באותם זמנים בישראל בתכשיטים ? ) . כמה פיללתי לאבא עם מכנסי חאקי וסנדלים . אמא שלי הייתה שונה ממנו, צנועה, עם שיער שיבה לא צבוע, ללא איפור, ללא תכשיטים, מין קיבוצניקית די מוזנחת, אבל לאט – לאט, בהשפעתו, החלה להתגנדר עם שמלות מחנות היוקרה "רובל” ברחוב שלומציון המלכה ( החנות הכי אלגנטית בירושלים באותם זמנים ) , תכשיטים פה ושם, ואפילו שטיפה כחולה ( כמו כל הבז'יז'ינות ) במספרה . אבא היה ידען אדיר, איש העולם הגדול, בעל תאוות חיים מדהימה למרות עברו ( ואולי מפאת ) . הוא עשה כל מאמץ להדביק את אמא שלי ואותי, ולפתח בנו סקרנות לעולם הגדול . אכן ירשתי ממנו את הפתיחות לעולם הגדול, ותענוגות העולם נראו לי מפתים ביותר . אבל אחד הדברים שעליהם אני מצרה מאוד, הוא שלא ממש התעמקתי בפרטי סיפור חייו, אף על פי שכל כך רצה לספר לי ולאחרים על מה שקרה לו ולמשפחתו במלחמת העולם השנייה . אני מניחה שהתביישתי בעובדה שהוא היה חלק מהקונספט המקובל אז, של צאן מובל לטבח . כילדה, חינכו אותי בקפדנות פרוסית, וזה לא היה קל . היו הרבה הגבלות . שם המשחק היה השכלה ותרבות . הוריי חזרו והדגישו
|
|