|
|
עמוד:10
10 | דרורית הוכנר שהמקום היחידי הבטוח ליהודים היא מדינת ישראל, ולכן, לאחר ששני האחים החליטו שלא להיפרד עוד לעולם, נפלה ההחלטה לעלות ארצה . דוד יז'יק עם אשתו ובתו בחרו להגיע לתל אביב, ואבא שלי בחר להגיע לירושלים . הוא היה בן ,45 לא ידע עברית, והרישיון שלו לעסוק בעריכת דין היה ללא תוקף . למה דווקא לירושלים ? אני מניחה שאחת הסיבות הייתה שבירושלים גרו שלושה חברים מהכיתה שלו בביאליסטוק . לא ברור לי איך אבא שלי ידע על קיומם ואיך יצר אִתם קשר . נראה שעולם התקשורת היה מפותח למדי גם אז . לפי המסורת היהודית, מיד נרתמו השלושה לשדך לו בת זוג, את אמא שלי . סלבה גלרמן עלתה ארצה ב – ,1936 בת רביעית במשפחתה . היא סיימה בית ספר תיכון בדווינסק, השלימה בגרות, ולפני שעלתה ארצה עברה הכשרה בבית ספר חקלאי לצורך הפיכתה לחלוצה עם דיפלומה . היא הגיעה לקיבוץ עין גב, מאוחר יותר נשלחה לעבודה במפעל שוקולד בים המלח, ולא מצאה את עצמה . היא הרגישה שאינה מגשימה את יעודה והחליטה לעבור לירושלים ללמוד בבית הספר לאחיות של הדסה . את הלימודים סיימה אמא שלי בהצטיינות ( איך לא ? כל דבר עשתה ברצינות פרוסית תהומית ) . היא החליטה להתמקצע כאחות חדר ניתוח, עבדה בבית החולים הדסה שבהר הצופים, וכאחות מצטיינת הצטרפה לסגל ההוראה של בית הספר לאחיות ושימשה כמדריכה בבית הספר . אשתו של אחד מחברי הילדות של אבא שלי הייתה מנהלת בית הספר לסיעוד בהדסה בירושלים, והיא הצטרפה למשימת השידוכים של החבורה מביאליסטוק . הפרויקט עלה יפה . סלבה ואלכסנדר נפגשו, החליטו לדבוק זה בזה ונישאו .
|
|