|
|
עמוד:10
10 עאמר דהאמשה | יוסי שוורץ ( עורכים ) הקולות שהודרו מהסיפור ההגמוני וחושפת באמצעות קריאה פרשנית את ערוות מנגנוני ההשתקה ותחבולות הכוחות השולטים בייצור הנוף הרשמי . המאמרים מראים כי נוהגי השיום של הרוב אינם מנותקים לגמרי מנוהגי השיום של המוכפפים וכי שרידים מרחביים ולשוניים של מיעוטים ממשיכים להתקיים בנוהגים אלו . כפי שיתברר במאמרי האסופה, השיום בתפיסת בעלי השליטה אינו רק פרקטיקה סמלית היוצרת השתלטות תודעתית על המרחב, אלא גם טרמינולוגיה לדמיוּן האחר הלאומי על מנת לאפשר יצירת ריחוק היסטורי ופיזי ממנו . מתודת המחקר במאמרים אלו מפגישה בין השיום הרשמי לשיום הבלתי רשמי ומצביעה על קיומו של מערך ייצוג וייצור תרבותי – לשוני שמתקיימת בו אינטראקציה בין הזרה, השכחה, מחיקה והפרדה, מצד אחד, ובין אתגור פרקטיקות אלו על ידי קבוצות שוליות מתנגדות – הגמוניה, מצד אחר . באשר לצד הרשמי והצד הבלתי רשמי, בכמה מן המאמרים חומרי הגלם הם שמות ''מטעם'' - שמות רחובות ושמות שכונות בשלטים, במפות רשמיות ובספרות קנונית שקבעו גורמים המזוהים עם השלטון, ואילו אחרים נוגעים בטרמינולוגיה של קבוצות מיעוט שאינה מסומנת במרחב הרשמי : מסורות עממיות שעברו בעל פה, שמות חלופיים ליישובים, אתרים, תצורות גיאוגרפיות, חלקות אדמה וגם שמות פלסטיניים של כפרים עקורים . נגיעתנו בחומרי הגלם מובילה אותנו לכלים המתודולוגיים העדכניים שצריכים להדריך 7 גיאוגרפים,את העוסקים בטופונימיה, כלומר חקר שמות המקומות . 7 . טוֹפּוֹנימיה ( Toponymy ) , תת – דיסציפלינה בתחומי הגיאוגרפיה והלשון, היא תורת שמות המקומות או תורת השמות הגיאוגרפיים . מקור המונח במילים היווניות מקום ( topos ) ושֵׁם ( onyma ) . תת – דיסציפלינה זו עוסקת בכל ההיבטים המדעיים והתאורטיים הנקשרים לשמות הגיאוגרפיים . המונח "טוֹפּוֹנים" נגזר מן המילה טופונימיה, ופירושו שם – מקום ( ברבים "טוֹפּוֹנימים" ) . ראו : נפתלי קדמון, עולם השמות הגיאוגרפיים , ירושלים : כרטא, עמ' 3 - 4 .
|
|