|
|
עמוד:14
14 אליסף תל-אור החסרונות של כל אחת מהגישות ניכרים לעין : חסרונה הגדול של הגישה המחקרית נעוץ בניסיון היומרני לשחזר את העבר ולדעת מה הרגישו וחשבו בני אדם במקום ובזמן מרוחק כל כך ממציאות החיים שלנו . ניסיון כזה משקף גישה לא-אתית שבה האחר אינו אלא אובייקט, וכשם שניתן לחבר מחדש שברי פסיפס שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, כך ניתן לחבר את פסיפס האישיות והמחשבה של האחר לכדי תמונה שלמה וברורה שחושפת את כוונתו ומגמתו ביצירה שיצר . הכלים המחקריים, גם המשוכללים והטובים ביותר, אינם מסוגלים בהכרח לענות על השאלות הגדולות שמתעוררות מעיון בציורים, מכיוון שהתשובות לשאלות הללו חומקות מהעיון המחקרי . כפי שיוצג לאורך הספר כמה וכמה פעמים, גם אם צועדים בדרך המחקר, הרי שלא כל השאלות נפתרות, ובסופו של דבר עומדים מול צומת דרכים : להמשיך לנסות לחפש פתרונות בכלים המחקריים, ואם הדבר יעלה חרס בידינו נעזוב את היצירה במנוחה, או להפנות את המבט מההיסטורי אל העכשווי, מהחיצוני אל הפנימי, מהמחקר אל המדרש, ולמעשה לחשוף שכל מגמתו של המחקר הייתה לעזור לנו להבנות רעיון שלם ומקיף הנובע מהעיון ביצירה זו או אחרת . ובפרפרזה על דבריו של סרן קירקגור, יהיה עלינו לומר שהמדרש 2 מתחיל לפעול בדיוק היכן שהחקירה מפסקת . מן העבר השני, חסרונה הגדול של גישת "מות המחבר" הוא שאף בגישה זו האדם עשוי לשקוע בעצמו ולהפוך את האחר למושא בהכרתו ; שכן, השימוש בדבריו של האחר רק כדי להציג את דבריי שלי הופך למעשה את האחר מסובייקט לאובייקט, לקרדום לחפור בו ותו לא . כאשר הבחירה ללכת בעקבותיו של האחר, להטות אוזן כדי 2 . "האמונה מתחלת לפעול בדיוק שם היכן שהחשיבה מפסקת" ( סרן קירקגור, חיל ורעדה , תרגם : יעקב גולומב, מאגנס, ,1997 עמ' 56 ) .
|
|