על הפרישׁוּת

עמוד:14

14 < שהוא מצע לכל התגלות, מצע שמכלֶה אותה בנופיו המונוטוניים, הכבדים . ממה את פורשת ? מה בך פורש ? כלום יש קרקע או בית או מקום שעליו את דורכת, שאליו את נתלשת, שכלפיו את אחראית ? אחראית כלפי מה, כלפי מי ? בשם מה ובשם מי ? יש מובן שבו פרישות היא מעין מרווח או מרחב לימינלי שכל אינטלקטואל, גם המגויס ביותר, זקוק לו כדי לנתק את עצמו מן הרבים, מן השלטון, מן הקולות, הצפיפות, הקונצנזוס, מנגנוני הכוח, ממה שמכונה מצב או הבניה של המצב . פרישותיו ארעיות . הוא נסוג למשך מה לכתיבה, כדי לחזור ולמלא לבסוף תפקיד חברתי, אף כי אפשר שבהתנתקות הזמנית, בדגירה המכשירה, באותה כלכלה פרטית של תוכנית והפרעה שהוא כפוף לה, הוא עשוי לגלות את המקום הלא – ריבוני שבתוכו כמו היה אורח של עצמו . הילד מוצא את הפרישות הזאת בגיל צעיר, את המשחק המודע לעצמו של הליכה – מעִם ושמירה על הידברות, את החופש שלו לשחק ולחשוב . הוא מתוודע בתוך כך גם לפרישה הכפויה, לעמידה בַּפּינה, לגירוש,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא