|
|
עמוד:9
9 מעבר לעקרון העונג מהמלחמה הפנימית בתוך הנפש האנושית, מלחמה שגם הדי ההעברה והעברת-הנגד נמצאו בה בעת שהמטופל נצמד אל הטראומטי ומסרב לרפא את עצמו מהסימפטום, וגם לרפא את המטפל מנוכחותו הבלתי נלאית ( כפי שאיש הזאבים גרם לפרויד, למשל ) . באופן הזה חושף פרויד ב מעבר לעקרון העונג בעוצמה ובאומץ את חולשת הפסיכואנליזה ואת עוצמתה כשיטה שמתפתחת דווקא מההיסוס ומאי-הנחת בעבודתה שלה, והיא בחתירה מתמדת בחיפוש אחר האמת, גם בסיכון של השמצתה העצמית כשיטה שאינה עובדת . היא כן "עובדת" במרחב של הבלתי אפשרי, שבו הלא-מודע אינו מאפשר לאפשרי לחיות בניחותא ולהכיר את עצמו כזהה לעצמו וכחי בתוך המיטיב של דרך האמצע . בהמשך להוגים דוגמת שופנהאואר וניטשה ולרומנטיקה הגרמנית, פרויד התנתק מהמסורת הקלאסית הענפה שהתבססה במערב ( בחפיפה מוזרה עם הזרזוף המנלכולי של הנצרות ) של הבנת הנפש כחיה תחת תבונת האיזון ההרמוני של עקרון העונג ההומיאוסטטי . לעולם יחיה האדם בחוסר איזונו ובתשוקתו אל הבלתי אפשרי, תשוקה שמתרוצצת בתוך מעגל קסמים של כפייתיות החזרה וכפיות הטובה כלפי ההנאות הסולידיות שבחיי
|
|