|
|
עמוד:14
14 רות מרקוס מירצ'ה אליאדה טען כי המיתוס נתפס על ידי מאמיניו כאירוע שאינו צמוד לזמן היסטורי, אלא כדבר ההולך ומתהווה כל הזמן, 7 יש לציין שהיהדות מבטאתבתהליך של חזרה אין-סופית ונצחית . תפיסה דומה בהקשר לנס חנוכה במילות התפילה "בימים ההם בזמן הזה", וכך גם הצליבה בציור הצלוב הצהוב נתפסת כאירוע המתרחש הן בימים ההם והן בזמן הזה . גוגן הציג את הברטונים כמי שדתם ואמונתם כה עמוקה ושורשית, עד שאינם מפרידים בין זמן לזמן ובין חול לקודש, והצליבה כה מעורה בהווי החיים היום-יומיים שלהם, עד שהילדים ברקע ממשיכים לשחק, כאילו לא אירע דבר יוצא דופן . יש לזכור שהפולחן הקתולי מדגיש במיוחד את הטקס הדתי המשחזר והמממש בהווה את האירוע הדתי באמצעות החזרה, בכל פעם מחדש, על האכילה מבשרו של ישו ועל השתייה מדמו . בספרו הבחין אליאדה בין האדם הארכאי לאדם המודרני . האדם הארכאי רואה את עצמו כחלק מהקוסמוס, לעומת האדם המודרני שרואה את עצמו כחלק מההיסטוריה . האדם הארכאי מאמין שערכיו, 8 מנהגיו ומוסדותיו התגלו עוד בתחילת כל הזמנים ( "תור הזהב" ) ושיש להם מקורות טרנסצנדנטליים הניתנים לשחזור ולחזרה . מקורות אלה מתבטאים דרך המיתוס, הארכיטיפ . בהקדמה לספר שנכתבה מאוחר יותר, הדגיש אליאדה שלא התכוון לארכיטיפ 9 הטקס הפסיכולוגי היונגיאני, אלא לפרדיגמה, ל"מודל אלוהי" . הפולחני חוזר ומחייה את המודל הראשוני והופך אותו לרלוונטי, 10 זאת עשה גוגן כשמיקם את הצליבה לאירוע המתקיים גם בהווה . בהווה ובכך אשרר את המקורות הקמאיים שלה . 7 . Mircea Eliade, The Myth of the Eternal Return or Cosmos and History, New Jersey : Princeton, 1974 [ 1949 ] Ibid . p . 112 . 8 Ibid . p . xiv . 9 Ibid . 21, 34 . 10
|
|