|
|
עמוד:12
12 רות מרקוס גוגן וחבריו באסכולת פונט-אבון ( Pont - Aven ) פיתחו את הגישה שלפיה למציאות הפנימית יש תוקף זהה למציאות החיצונית, ולכן על האמן לשלב בין החלום למציאות, בין העולם החזיוני לעולם הממשי, בין שני הפנים של החיזיון, ה- spectacle החזותי וה- vision הדמיוני . גוגן טען כי אין להעתיק את המציאות, אלא לחלום אותה, ולכן ניתק את הציור מכבלי הממשות ומצא טכניקות חדשות של ייצוג . בין היתר הוא השתמש בצבע גרפי שטוח ובקווי מתאר כהים ( בדרך כלל כחול כהה ) המגדירים משטחים צבעוניים . טכניקה זו מכונה cloisonisme , מונח הלקוח מעבודות אמייל, שם פסי מתכת מגדירים ומכילים את האמייל הנוזלי עד לייבושו בתנור . טכניקה זו דומה לטכניקת הוויטראז' שבה פסי המתכת מחברים בין חלקי הזכוכית הצבעונית . גם סולם הצבעים הראשוניים בציור זה מזכיר את הצבעוניות של הוויטראז'ים . יצירתו של גוגן הושפעה גם מהדפסים יפניים : מתפיסת החלל המושגית, מהקומפוזיציה, מאזורי הצבע השטוחים ומקווי המתאר המודגשים . בציור חזיון הדרשה הושפע גוגן, למשל, מהאמן היפני הוקוסאי ( Hokusai ) שהדפסיו בנושא אנשים נאבקים הופיעו ב- 1888 בכתב העת Le Japon Artistique . כמו כן ניכרת כאן השפעה ברורה של הקומפוזיציה בהדפס של הירושיגה ( Hiroshiga ) פריחת השזיף ( 1857 ) או מטע השזיפים בקמאידו ( Kameido ) . הדפס זה היה מוכר וידוע ואף שימש כמודל להעתק שעשה ממנו ואן גוך . בעזרת גזע העץ, המחלק את חלל הציור לשני חללים, יצר גוגן מעין הפרדה בין שני העולמות וחידד את האמביוולנטיות של ההתרחשות, את המתח בין המציאות הממשית למציאות הדמיונית . השפעה יפנית נוספת ניתן למצוא גם בהעמדת הנשים בקדמת הציור בתקריב, טכניקה שלקוחה כנראה משפת המצלמה שהשפיעה אז בו-זמנית על האמנויות היפנית והמערבית . דוגמה לצורות קרובות שחוסמות חלק מהציור וקובעות את נקודות המבט של הצופים ניתן לראות בציורים רבים של הירוגישה ואחרים .
|
|