|
|
עמוד:13
מאני לאנחנו 13 מורה והורה ; היא משנה את ההתייחסות ללחץ חברתי, לסטנדרטים של מוסריות, לצורת חשיבה והיגיון ; ולמעשה משנה את הגישה כלפי כל תחום מתחומי ההתפתחות של ילדים בגיל החביון . המסקנה הראשונה שעולה מן הספר היא שעלינו להעמיד את חברת ילדי הכיתה בראש סדר העדיפויות בהתייחסות החינוכית והטיפולית . בשנים הקודמות לשלב החביון, ההתפתחות של הילד כרוכה בקשרים משמעותיים עם אימו, אביו ודמויות משמעותיות נוספות . תהליך ההיפרדות מגיע כמעט לסיומו בחביון . עתה, הילד מוכן ובשל לקראת השלב הבא, שבו נעשה גוף כיתתו לסביבת התפתחותו . הוריו ומשפחתו עדיין תופסים מקום מרכזי בחייו, אך זירת ההתפתחות נעה ועוברת אל חברת ילדי כיתתו . לכן ניתן לומר באופן מפורש וברור : עיקרה של התפתחות בגיל בית ספר יסודי היא הכיתה . התבוננות זו מציבה את חברת ילדי הכיתה במידת חשיבות שאינה פחותה מחשיבות ההורים בהתפתחות הילד בחביון . על פי הבנה זו, בתום שלב החביון, הכיתה, על מרכיביה, תכונותיה וייחודיותה, מופנמת ב"עצמי‑‑חברתי" של היחיד . בחביון מוטבע הדפוס הראשוני שלו, ועל בסיסו יתפתח ה"עצמי‑‑חברתי" הבוגר שחי חיים חברתיים מלאים . החוויות החברתיות הראשונות עם הכיתה הן כה חשובות בחביון מכיוון שהן הופכות לייצוגים נפשיים חברתיים המעצבים את הגישה העתידית הבוגרת של היחיד אל החברה . כך, למשל, בכל ילד וילד ישנו ייצוג עצמי של המעמדות החברתיים בכיתה . ייצוג של "מלך הכיתה" אינו מתקיים רק בממד החיצוני של המציאות החברתית הכיתתית, אלא ישנו ייצוג פנימי שלו ב"עצמי‑‑חברתי", כלומר בהתנהגותו, דיבורו והעדפותיו של הילד . הייצוג של מלך הכיתה משמש כייצוג אידיאל של "עצמי‑‑חברתי" . ייצוג הילד הדחוי חברתית מכיל חוויות של כשלים בהתאמה לחברה . הפנמת הכיתה תלויה בבשלות של הילד . ילדים בשלים בחביון מחוברים לכיתה ועוברים תהליך שבסופו יפנימו את חברת ילדי הכיתה על גורמיה השונים, דבר שאינו
|
|