|
|
עמוד:12
חנה פישר גרפי 12 בתחום ההתפתחות בשלב החביון . הוא מציב פרדיגמה חדשה, לפיה שלב החביון הוא שלב התפתחותי בעל ייחודיות הכרחית, ושבלעדיו לא ניתן לגשר על הפער בין סוף השלב האדיפלי לגיל ההתבגרות . ההתפתחות הייחודית בחביון הינה התפתחותו של חלק נפשי חברתי, מעין "עצמי‑‑חברתי", בזיקה להתפתחות הקבוצה הכיתתית והמגדרית . הפרדיגמה של ההתפתחות בחביון משרטטת זיקה בין ההתפתחות של הפרט ושל הקבוצה . קיימים רכיבים חברתיים בגיל זה שהינם התפתחותיים, והם אלה שמקדמים את ההתפתחות בחביון : שאיפה לעצמאות חברתית, לכידות, צורך בהשתייכות חברתית, העדפת נורמות חברתיות ( מגדריות ושליליות ) על פני מוסריות המאפיינת מבוגרים, היררכיה חברתית, הפחתה באגוצנטריות ויכולת "זרימה כיתתית" ( social flow ) . רכיבים אלה כמעט שאינם מוזכרים בספרות המחקרית בהקשר של ההתפתחות בחביון בכלל, ובהקשר של חרם ודחייה חברתית בפרט . ספר זה מציב הבנות התפתחותיות חדשות לגבי שלב החביון, בגילי 8 ‑ ,11 ומתוך כך מאיר את התופעות החברתיות הנפוצות בשלב זה . הכיתה מוצבת כעיקר המרחב הנחוץ להתפתחות הילדים - כיתה מגובשת, מלוכדת ועצמאית היא המרחב ההתפתחותי האופטימלי להתפתחות הילדים בשלב החביון . לכן, יש מקום לרכז את המאמצים בכיתה ובחיזוקה . ספר זה מציג גישה חינוכית המתאימה להבנות ההתפתחותיות החדשות, ומתבסס על מחקר איכותני שבחן את תופעת הדחייה החברתית בגיל בית ספר יסודי 1 מנקודת מבטם של הילדים . ההתפתחות של הילד בשלב החביון תלויה וכרוכה בהתפתחות של חברת ילדי כיתתו . פשוטה ככל שתישמע, הבנה זו משנה עולמות, וזורעת בתלמים של השדה החינוכי זן חדש של הבנות . היא משנה את ההבנה של משמעות החרם, של משמעותה של אחידות חברתית, של עצמאות ושל משמעות הקשר בין מורה ותלמיד ובין
|
|