|
|
עמוד:12
21׀ ההיסט וריה הקצרה של המלחמה לאחר מכן, כשהחלו אנתרופולוגים לחקור את הקבוצות המעטות של ציידים-לקטים ששרדו בעולם המודרני, עדיין נתפסו הסכסוכים החמושים בין החבורות המצומצמות האלה — הקטנות שבהן מנו כ- 30 בני אדם ובגדולות היו כמעט תמיד פחות מ- 100 — כמין פעילות טקסית שמחירה בחיי אדם נמוך . רק בחמישים השנים האחרונות התברר גודל הטעות . אי-אפשר להאשים את רוסו על שטעה . ידיעת העבר בימיו לא הרחיקה לכת יותר מ- 3,000 שנה לאחור . גילו של כדור הארץ ( 5 . 4 מיליארד שנה ) לא היה ידוע, ואיש לא ידע דבר על האבולוציה ( שושלת ההומינידים שלנו התפצלה מן השימפנזים לפני 5 . 5 עד ארבעה מיליון שנה ) , ואף לא מתי הופיע הומו ספיינס ( לפני כ- 300 אלף שנה ) . קשה להבין איך הצליחו האנתרופולוגים להתעלם זמן רב כל כך מן הראיות שהלכו ונערמו לנגד עיניהם, אבל הם הוסיפו להאמין לרוסו כמעט עד אמצע המאה העשרים . הם התעלמו מעדותם של בני אדם כמו ויליאם בַּקלי, שנמלט ממושבת עונשין בחוף הדרומי של אוסטרליה ב- 1803 וחי 32 שנה בקרב האבוריג'ינים : כשהשבט העוין התקרב ראיתי שכולם גברים . . . עד מהרה פרץ הקרב . . . [ שניים מחברי קבוצתו של בקלי נהרגו בהתנגשות, אבל בלילה הם יצאו להתקפת נגד ] מצאנו את רובם ישנים ושוכבים קבוצות-קבוצות, ואנשינו הסתערו עליהם, הרגו שלושה מהם במקום ופצעו כמה אחרים . . . האויב נס על נפשו . . . הם נטשו את כלי המלחמה שלהם בידי תוקפיהם והשאירו מאחור את 1 הפצועים, ואלה הוכו למוות בבּוּמרנגים . הם אף התעלמו מעבודתו החלוצית של האֶתנולוג לויד ווֹרנר, שחקר את בני מוּרְנגין בארץ אַרנהֶם שבצפון אוסטרליה בראשית המאה
|
|