|
|
עמוד:11
תקצירי המאמרים [ 11 ] "הרי זו נאמרה הֲפָסָה לישראל" הזכות לכאב, לגעגוע ולעיבוד רגשי של קושי – קריאה בדרשת תנאים במדרש הספרי לספר דברים, פרשת עקב נועה ישראלי המאמר מציג קריאה בפסקאות הפתיחה של הספרי לפרשת עקב בספר דברים, הדורשות קטע קצר של שלושה פסוקים ( דברים יא, י – יב ) . המדרש קורא פסוקים אלו כיחידה טקסטואלית העוסקת בשבחי ארץ ישראל וביתרונותיה ומרחיב מאוד בדברי אגדה על הארץ הטובה . הטקסט נפתח בהיגד המשמש כותרת : "הרי זו נאמרה הֲפָסָה לישראל", והדרשן עושה בו שימוש בצורה היחידאית הֲפָסָה ( מלשון פיוס ) . לטענתי, לניסוח זה של הכותרת משמעות תמטית הממסגרת את רצף המדרשים כמהלך פרשני יצירתי הער לצורך לפייס את ישראל במציאות קשה ומורכבת . לעומת החיבורים הבתר-מקראיים שהתחברו במרחב ההלניסטי וניסו להפוך, בעזרת כלים אלגוריים ואחרים, את הדיון בארץ ישראל למסגרת ספרותית המשמשת לבחינת סוגיות פוליטיות, לניסוח מודלים תאולוגיים ובעיקר לשימת דגש על אפשרויות פרשניות בעלות ממד אוניברסלי וקוסמי רחב, מבקש מדרש הספרי להציע כיוון פרשני אחר . ניכר שהמודל התנאי על מגוון הצעותיו הפרשניות מדגיש דווקא את היסוד הפרטיקולרי, הייחודי לעם ישראל ולמרחבים שבהם הוא שוהה . אלו הופכים לפלטפורמה לתיאורים של מערכת היחסים הקרובה והאינטימית של עם ישראל עם האל . המדרש עושה זאת באמצעות דרשות המעצבות זיכרון מיתי של הארץ הטובה כמרחב רגשי-פנטסטי של געגוע נוסטלגי, לצד העתקת מוקד הקדושה והשאיפות הדתיות ליֵשויות אחרות, המשוחררות מכבלי הקרקע ומאפשרות ניידות וגמישות טריטוריאלית, כמו התורה ומושג הצדיקות . מתוך כך נבנה במדרש מרחב יצירתי של זיכרון, נחמה ותקווה, המשמש מודל נרטיבי מפייס, מלכד ויעיל .
|
|