|
|
עמוד:11
11 המדקה יכול לקיים את עצמו . תמיד אפשר לספר את הסיפור הפרטי ולתאר כיצד הוא השפיע על האידיאולוגיה ועל החזון שלנו ; אך הספר הזה נולד מתוך הבנה שיש ישראליות שונה, והשוני בינינו — האזרחים, ההורים השכולים — יוצר תמונה חדשה וייחודית . יוסי ידע מייד איך יקראו לספר . בשלב כלשהו הצענו, ספק בצחוק, שאולי השם יהיה "שכול, שכול, שכול ימין שמאל", על משקל "שמאל ימין שמאל" שכל אחד זוכר מהטירונות שלו ומתרגילי תס"ח . שם הספר שנבחר, "שמאל ימין שכול", נועד להדהד את אותה צעידה חיילית, אך גם להציף את השאלה מה קודם למה : הימין והשמאל לשכול, או ההפך . כל קורא יצטרך לפענח זאת לעצמו . לאורך הספר לא נמנענו מלהציף את הקונפליקטים בין המקרים הפרטיים שלנו — נמרוד נפל כחייל, אסף כאזרח ; בין אופי העשייה שלנו — יוסי עוסק בהנצחה, איריס בעיקר באידיאולוגיה ; ובין הדרכים שבהן כל אחד מאיתנו עבר ונאלץ לבחור כיצד להתנהל . את רוב הקונפליקטים בינינו, בעיקר אלו המשמעותיים יותר, אנחנו מדחיקים ביומיום כדי לשמר קשר רגיל ונורמלי, מבלי לאחוז בתקווה לשנות זה את זה . חשוב לנו יותר לטפח את החברוּת בינינו מאשר "למצות" את הדיון ולהפוך לאויבים אידאולוגיים ; אך כאן, בספר הזה, החלטנו להציף הכול . אנחנו חברים כבר הרבה זמן . יש לנו דעות שונות, דרכים שונות להסתכל על העולם, סדרי עדיפויות שונים ושאיפות שונות, אך החברות שלנו נשארת חזקה ואמיתית . היא מבוססת על כבוד הדדי, הבנה ונכונות לקבל אחד את השני, על מי שאנחנו ועל השונות שלנו . אנו מאמינים שחברות אינה קשורה
|
|