|
|
עמוד:6
פשיעה בע״מ | 6 איש במשמרת, קרוב ל- 3,000 משאיות בבעלות החברה ועוד 1,300 בקבלנות משנה . השחצנות הישראלית שהגעתי איתה התרככה לנוכח האימפריה העסקית שנגלתה לפניי . "מה עם הרציחות ? ", ביקשתי להגיע מיד לשורה התחתונה . התברר שהחברה עשתה שתי טעויות . האחת, היא חתמה על הסכם עם ממשלת דרום אפריקה לחלק את כספי הביטוח הלאומי הדרום- אפריקני, או בשמם המקומי SASSAMoney , בסניפי החברה . המחשבה במקור הייתה על אינטרס הדדי : מבחינת הממשלה, החלוקה בסניפי החברה מאפשרת נגישות לאזרחים ; מבחינת החברה, אנשים שמקבלים כסף בסניפים יכולים גם לבזבז אותו בסניפים . הטעות השנייה שעשתה החברה הייתה לפתוח סניפים רבים ב"טאונשיפס" ( townships ) , שכונות העוני במדינה, מעין גרסה גרועה בהרבה של מחנות הפליטים באזורנו — שכונות צפופות של פחונים ובתים מטים לנפול, עוני קשה, ביוב זורם ברחובות וארגוני פשע חמושים בכל פינה . השילוב הזה בין כסף מזומן רב ובין סניפים שנמצאים בתוככי שכונות עוני התברר כקטלני, פשוטו כמשמעו . מדי פעם היה מגיע לסניפים הרכב המשוריין עם ה"סאסא מאני", בסכום של כמה מיליוני ראנד . עוד באותו ערב היו מגיעים לסניף שודדים חמושים, יורים באוויר, משכיבים את כולם על הרצפה, מפוצצים את הכספות ולוקחים את הכסף . בשלושה אירועים לפחות נוצר חיכוך מול המנהלים או העובדים, ובמהלכם נרצחו כך שני מנהלים ושומר . שמעתי את הסיפורים, וניפחתי את החזה בגאווה ישראלית . "בישראל זה לא היה יכול לקרות", השתחצנתי . ראשית, יש הרבה מאוד אזרחים חמושים כחוק, ובמקרה של אירוע כזה מישהו היה שולף אקדח בשלב מוקדם ומחסל את השודדים . שנית, יש לנו כוחות ביטחון איכותיים — בוודאי שמעתם על השב"כ ועל המשטרה הישראלית . אבל אנחנו לא בישראל, אלא בדרום אפריקה מוכת הפשע . נעבוד עם מה שאפשר .
|
|