|
|
עמוד:14
14 | על קרח דק המחשבה שהמדע פחות או יותר מוסכם פרסם תגובה, שנפתחה בקריאה לאוניברסיטת ניו-יורק לשקול מחדש את העסקתי, המשיכה בהצגה שגויה של רבים מהדברים שכתבתי, ואז, באופן מביך, הודתה שרוב מקרי האי-ודאות שציינתי היו ידועים ונידונו רבות 5 נראה שבהדגשת האי-ודאות באופן ברור ופומביבקרב מומחים . כל כך שברתי בטעות איזה קוד שתיקה, כמו ה אומֶרטה של המאפיה הסיציליאנית . במשך יותר משש שנות מחקר מאז הסדנה התעוררה בי אכזבה גוברת מהדיון הציבורי על אקלים ואנרגיה . בהלת האקלים שולטת בפוליטיקה האמריקנית, במיוחד בקרב המפלגה הדמוקרטית, שעמדותיה הפוליטיות בכל תחום אחר תמיד תאמו לעמדותיי שלי . בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית ב- 2020 , המועמדים לנשיאות ניסו להתעלות זה על זה בהצהרות מופרזות על "מצב חירום אקלימי" ו"משבר אקלים", שריחוקן מהמדע הלך וגבר . לקראת הבחירות עלו גם תוכניות מדיניוּת גורפות יותר ויותר, כמו "הניו- דיל הירוק" ש"יילחם בשינוי האקלים" בעזרת התערבויות ממשלתיות וסובסידיות . באופן לא מפתיע, ממשל ביידן הציב את האקלים והאנרגיה במעלה סדר העדיפויות, כשמינה את מזכיר המדינה לשעבר ג'ון קרי ל"שליח האקלים" והציע להוציא כמעט שני טריליון דולר כדי להילחם ב"איום הקיומי על האנושות" . אומנם אין לי עמדה מושכלת לגבי ערכן התקציבי והפוליטי של הצעות כמו הניו-דיל הירוק — אני פיזיקאי, לא כלכלן — אבל אני כן יודע שכל מדיניות צריכה להתבסס על מה שהמדע באמת אומר על האקלים המשתנה . החלטות של טריליון דולר לגבי הפחתת ההשפעות האנושיות על האקלים הן, בסופו של דבר, עניין ערכי : סיבולת סיכון, צדק בין-דורי וגיאוגרפי, ואיזון בין פיתוח כלכלי, השפעה סביבתית ועלות, זמינות ואמינות של אנרגיה . אבל הן חייבות להישען על הבנה נכונה מה ודאי ומה אינו ודאי במדע . הספר הזה הוא ניסיון לקדם אותנו אל ההבנה הזאת . ואני מתכוון לעשות זאת בדרך היחידה שיש למדען : עם עובדות מתועדות,
|
|