|
|
עמוד:12
12 | סן-פיאסקו להשתמש בפֶנְטָניל ובמֵת' — ולסבסד את השימוש הזה — הוא פעולה שתשפר את בריאותם . אלא שזה בדיוק הדבר שעושות עיריות סן- פרנסיסקו, סיאטל ולוס-אנג'לס . הדרך שבה נוהגת קליפורניה עם 100 אלף חסרי הבית שלה, רובם אנשים הסובלים ממחלות נפש או התמכרות לסמים ומתגוררים במחנות עלובים ומסוכנים ורווי אלימות, היא התעמרות מהסוג האיום ביותר, ובמקרים רבים היא גרועה הרבה יותר מן ההתעמרות באנשים עם מחלות נפש בשלושת הרבעים הראשונים של המאה העשרים . איך הגענו מן הסיוט של "בתי המשוגעים" אל הסיוט של מחנות ההומלסים ? בספר הזה אני בוחן כיצד השיח סביב השימוש הנכון במערכת החוק לקידום זכויות האזרח פתח את הדלת בפני התהייה אם החוק והסדר אינם אלא מכשול בדרכו של הצדק החברתי . בעבר השאלה נסובה סביב המקל והגזר — האם לתגמל אנשים על שלא ביצעו פשע, או להעניש אותם כשיעשו אותו ? אבל הפרוגרסיבים החליפו את השאלה הזאת באחרת : מה אם עצם הניסיון להשפיע על התנהגותם של בני אדם הופך אותם לקורבנות ? נראה כי הרוב השולט בכמה ערים באמריקה מאמין כי בעיית המדיניות הציבורית היחידה האמיתית היא השאלה איך לתת לאנשים כסף כדי שיעשו מה שהם רוצים, החל מהפיכת גנים ציבוריים למחששות באוויר הפתוח ושימוש במדרכות כשירותים ציבוריים וכלה במסירת שכונות שלמות לידיהן של קבוצות חמושות היטב שאינן נושאות באחריות למעשיהן . אין כוונתי שמדיניות פרוגרסיבית תמיד הורסת ערים או שהיא אף לא שומרת עליהן, ואין כוונתי שמדיניות שמרנית אף פעם לא הורסת ערים . כוונתי היא שכאשר מדיניות פרוגרסיבית הורסת עיר כלשהי, היא עושה זאת באופנים דומים ומסיבות דומות . והגם שהאנדרלמוסיה שאני מתאר חזקה בערים הפרוגרסיביות בחוף המערבי יותר מבכל מקום אחר, כמו טרנדים רבים אחרים באמריקה היא מתפשטת מזרחה . במשך רוב העשורים שבהם הבעיות שאני מתאר כאן החריפו, הפרוגרסיבים הם שאחזו במושכות השלטון בסן-פרנסיסקו, בלוס- אנג'לס ובסיאטל וכן בקליפורניה ובוושינגטון . משנות השישים
|
|