|
|
עמוד:10
לא נשוב אחור 10 שירותי . הלחץ היה כבד, וידענו שכל החמצה וכל כניעה לעייפות תגרור אחריה פיגוע קטלני שישוגר מהשטח שבו אנו פועלים אל עבר אזרחי ישראל בערים וביישובים . בתום עשרה חודשי לחימה התקבלה סוף סוף הפקודה לצאת לשלושה שבועות של התארגנות שבסופם נצא לעשרה חודשי לחימה נוספים באותה המתכונת . מייד כשיצאנו מהערים שבהן פעלנו, בהתכנסות הראשונה של כל 800 לוחמי הגדוד, ערכתי להם שיחה . איני זוכר במדויק כיצד התגלגלו הדברים לכך שביקשתי מכלל הנוכחים שכל מי שמעולם לא ביקר בירושלים, ירים את ידו . התגובה לבקשתי הכתה אותי בתדהמה, ואין זו מליצה : קרוב לחצי מכלל חיילי הגדוד הרימו את ידם וסימנו לי שמעולם לא ביקרו בבירתה ההיסטורית של מדינת ישראל . הקשיתי בשאלה נוספת : מי מתוך אלו שכן הזדמנו לירושלים, ביקר בכותל המערבי ? שוב, קרוב למחצית מהמבקרים הרימו ידם . רק רבע מחיילי הגדוד שלי ביקרו בכותל המערבי . הקורא עלול לפטור את האירוע ולהקל בו ראש, אך עבורי היה זה גילוי מרעיש ביותר . ישראלי שיצא ממערכת החינוך הישראלית ולא ביקר בבירתו על נכסיה ההיסטוריים — הרי שתודעתו הלאומית לקויה, אם בכלל היא קיימת . לא אתפלא אם כלל אינו יודע בעבור מה הוא נלחם ואם הוא חסר לחלוטין את האמונה בצדקת הדרך . לא השארתי את הגילוי החדש תלוי באוויר . בתוך זמן קצר ארגנתי סדרת חינוך בת שבוע בירושלים לכל חיילי הגדוד על חשבון שבוע האימון היחיד שהיה לנו . התחלנו בעיר דוד, שם למדו חייליי ממקור ראשון על השורשים העתיקים של הנוכחות היהודית בירושלים ועל תפקידה ההיסטורי כבירתה של ממלכת יהודה עוד מתקופת דוד המלך, כאלף שנה לפני הספירה הנוצרית . בהמשך ביקרנו בכותל ובמנהרות שתחתיו . אך לא רק באתרים היסטוריים ביקרנו : פקדנו גם את סמלי השלטון בהווה, כמו משכן הכנסת ובית המשפט העליון, שם
|
|