|
|
עמוד:13
מבוא | 13 של האימפריה הייתה מעורבותה בסחר העבדים האטלנטי ובעבדות עצמה . השאלה הזאת אינה עומדת רק למשפט ההיסטוריה ; היא נהפכה לסוגיה פוליטית, ואולי גם משפטית . ועדת האמת האפריקנית העולמית לפיצויים והחזרים, שהתכנסה באקרה בירת גאנה באוגוסט ,1999 פרסמה דרישה לפיצויים מכל האומות והמוסדות במערב אירופה וביבשות אמריקה שהשתתפו בסחר העבדים ובקולוניאליזם והרוויחו מהם . הסכום שהוצע כפיצוי הולם — בהתבסס על אומדנים של "מספר חיי אדם שאבדו לאפריקה במהלך סחר העבדים, וכן הערכת שווי הזהב, היהלומים והמינרלים האחרים שנלקחו מהיבשת במהלך השלטון הקולוניאלי" — היה 777 טריליון דולר . בהתחשב בכך שיותר מ- 3 מיליון מתוך כ- 10 מיליון אפריקנים שחצו את האוקיינוס האטלנטי כעבדים לפני 1850 נשלחו בכלי שיט בריטיים, נטל השילומים הבריטי המשוער נאמד ב- 150 טריליון ליש"ט . טענה כזו עשויה להיראות דמיונית . אך הרעיון קיבל עידוד מסוים בוועידת האומות המאוחדות נגד גזענות, אפליה גזעית, שנאת זרים וחוסר סובלנות שהתקיימה בדרבן בקיץ 2001 . הדו"ח הסופי של הוועידה "הכיר" בכך שהעבדות והסחר בעבדים היו "פשע נגד האנושות" שבו "אנשים ממוצא אפריקני, אסייתים ואנשים ממוצא אסייתי וילידי" היו "קורבנות" . ב"הצהרה" אחרת של הוועידה, "הקולוניאליזם" חובר כלאחר יד יחד עם "עבדות, סחר בעבדים . . . אפרטהייד . . . ורצח עם" בקריאה גורפת למדינות החברות באו"ם "לכבד את זכרם של קורבנות טרגדיות העבר" . בציינה ש"כמה מדינות נטלו יוזמה להתנצל ושילמו פיצויים, במידת הצורך, על הפרות חמורות ואדירות שבוצעו", הוועידה "קראה לכל מי שטרם תרמו להשבת כבודם של הקורבנות למצוא דרכים מתאימות לעשות זאת" . הקריאה לא נפלה על אוזניים ערלות בבריטניה עצמה . במאי 2002 הציע מנהל מכון המחקר "דמוס" בלונדון, שעשוי להיחשב לאוונגרד של שלטון ה"ניו-לייבור", שהמלכה תצא ל"מסע מדיני בינלאומי כדי להתנצל על חטאי העבר של האימפריה, כצעד ראשון להפיכת חבר
|
|