|
|
עמוד:9
הנהר שבע הימים נח בלי קמט בנטות היום, לאחר שהביא תועלת זה יובלות לבני אדם שמושבם על גדותיו, וכעת התפרש בהדרת כבוד רגועה כנתיב מים המוליך לקצווי ארץ . . . . הגאות והשפל שוטפים הלוך ושוב בתפקידם הבלתי פוסק, עמוסים זיכרונות על בני אדם וספינות שנשאו עמם למנוחה בבית או לקרבות בים . מועדי הים הכירו ושירתו את כל האנשים שגאוות האומה עליהם . . . מועדי הים נשאו את כל הספינות ששמותיהן כאבני חן מנצנצות בליל הזמן . . . מועדי הים הכירו את הספינות והאנשים . הם הפליגו מדֶפּטפורד, מגרניץ', מאֶרית — ההרפתקנים והמתיישבים ; ספינות של מלכים וספינות של תגרנים ; קברניטים, אדמירלים, נדחקים מפוקפקים לסחר עם המזרח, וסוחרים מהצי של "חברת הודו המזרחית" . ציידי זהב או שואפי תהילה, כולם הפליגו בנהר הזה, נושאים חרב ולעיתים קרובות לפיד, שליחי העוצמה שביבשה, נושאים ניצוץ מן האש הקדושה . כה רבה הייתה הגדוּ לה ששטה עם השפל היוצא של הנהר הזה לקראת המסתורין בארץ לא נודעת ! . . . חלומות של אנשים, זרעים של מושבות, נבטים של אימפריות . ג'וזף קונרד, לב החשכה
|
|