|
|
עמוד:12
12 אבא, אתה מאוד חזק ואמיץ באמת נחמד למרות מחלתך לא צועק ולא מתפנק . מבתך האוהבת, מורן אחרי כמה שבועות אימא הסכימה שאני ואחי נבקר . לפני הביקור התקלחתי, הסתרקתי ולבשתי חולצה כחולה עם הדפס של ספיידרמן ומכנסיים לבנים כדי שאבא יהיה גאה בי . חברה קרובה של אימא אספה את אחי ואותי מהכניסה לבניין . בדרך חלמתי בהקיץ, דמיינתי איך החיים יהיו אחרי שיעשו לאבא השתלת כליות . ניסיתי לא לתת לקוצים של ההתרגשות להשתלט עליי . אחרי עשרים דקות של נסיעה הגענו לבית החולים . בכניסה ראיתי אמבולנסים, אלונקות וכיסאות גלגלים . חטפתי בחילה . נשמתי עמוק וניסיתי להשתלט על ההרגשה הרעה . נכנסנו למבנה הראשי והלכנו במסדרונות ארוכים, קודרים ואפורים . ריח של חולי עמד באוויר . חיפשנו את פנימית ג׳ . הייתי מלאת התרגשות . לא ראיתי את אבא כבר שבועיים . אבא שכב במיטת בית חולים, גופו שמוט על המזרן, פניו חיוורות ועיניו עצומות . שאלתי את אימא אם אפשר להעיר אותו והיא אמרה לי שנותנים לו תרופות שמרדימות אותו והוא לא מסוגל להתעורר עכשיו . התחילה להיווצר לי גולה מכאיבה בגרון והעיניים החלו להיות נוצצות אבל חנקתי את הבכי חזק-חזק . אני אף פעם לא בוכה ליד אנשים . עמדתי ליד המיטה כמה דקות, הרגשתי כאילו עברו שעות . אימא שלי ואחי יצאו למרפסת . אבא שלי הושיט את ידו לתוך המכנסיים וגירד בביצים . הייתי נבוכה נורא, רציתי לקבור את עצמי בבור עמוק מתחת לאדמה . אולי באמת היה עדיף שלא אבוא . אחרי כמה שבועות הוא חזר הביתה חלש מאוד ועל כיסא גלגלים . אותי זה החריד . לא יכולתי לראות את הכיסא הזה בבית שלנו . החברים שלי היו יושבים עליו ומשתעשעים . אני לא הייתי מסוגלת לגעת בכיסא . לא הייתה לו בעיה ברגליים . הוא פשוט היה חלש מכדי
|
|