|
|
עמוד:10
10 אם אימא הייתה כועסת עליי הייתי הולכת אליו להתנחם . רציתי שהוא ייקח אותי לגן . רציתי שהוא יכין לי כריך . בשנות בית הספר הראשונות, כשירדתי קבוצה בחשבון, הוא היה יושב איתי עד שהייתי חוזרת לקבוצה הגבוהה . בשבתות היה הולך איתי ל"גן הנדנדות", שם הייתי יושבת ומתנדנדת שעות על נדנדה והוא לידי . לקראת גיל עשר אבא שלי הלך ונחלש והקשר התחיל להתרחק . הוא הפך להיות יותר פאסיבי וכבר לא היה הדמות הדומיננטית בבית . כל הסבים והסבתות שלי נפטרו טרם לידתי או בסמוך אליה . יש לי זיכרון דהוי רק מסבי מצד אבי . הוא היה חולה . אני לא בטוחה מה היה לו, ייתכן שזה היה אלצהיימר . היינו נוסעים לבקר אותו בשבתות . הוא התגורר בבית פרטי עם חצר גדולה . אבי היה דופק בחזקה על דלתו, משכנע אותו שזה בנו שדופק . סבי לא הסכים מעולם שניכנס פנימה . הוא גר בבית פרטי והיינו יושבים איתו בחצר . אני לא בטוחה אם הוא זיהה את אמי, אחי ואותי, אבל הוא היה מתַקשר איתנו . אני זוכרת שהייתי שואלת את אימא מה יש לסבא . היא הייתה אומרת שיש לו “ציפורים בראש", וכילדה דמיינתי שהראש של סבא חלול ובתוכו חגות ציפורים . בתחילת כיתה ד׳ נפתח חוג כדורסל . נשביתי . עזבתי את שאר החוגים והתחלתי ללכת כל יום לשחק כדורסל . ההתפתחות הפיזית שלי הייתה מהירה והייתי גבוהה וחסונה . אחרי שנה, למרות גילי הצעיר, העלו אותי לנערות . הכדורסל השתלט על החיים שלי . שיחקתי בשתי קבוצות, היו לי ארבעה אימונים ושני משחקים בשבוע . לא רציתי ללכת לשום חוג אחר כי רציתי ללכת כל היום לכדורסל . הפסקתי את הכול ונהייתי ממש שחקנית כדורסל קטנה . הייתי כמובן הקפטנית וכמובן ששיחקתי בכל העמדות , התבלטתי, כי בגיל הזה איזה בת יודעת לשחק כדורסל ? בכיתה ו׳ החליפו לנו מאמנת . באימון הראשון איתה התאמנו בריצה אחורה ונפלתי ובלמתי את עצמי בעזרת כפות הידיים . קמתי מיד, אף
|
|