|
|
עמוד:10
10 תמיר הוד ה- 90 . השאלה הביכה אותי . עניתי שאני זוכר, אבל באופן עמום בלבד . התגובה לכך הייתה "מצוין, גש ובדוק מדוע אתה זוכר זאת באופן חלקי בלבד" . הבטחתי לבדוק זאת . כוונתי הייתה שביום מן הימים אתפנה לקרוא על הנושא ולהיזכר בו . בשלב זה שמעתי את המשפט שקבע את נושא עבודת הדוקטור שלי : "אם לא תכתוב על פרשת דמיאניוק בישראל, אעזוב את נושא הדוקטורט שלי ואחקור את הפרשה בעצמי" . הבנתי מייד שעליי לבדוק את העניין לעומק ובהקדם . דנה וענת צדקו בדחיפות ובהתרגשות שליוו את דבריהן . בעקבות עיון בכמה מקורות שתיארו אירועים שקשורים בפרשת דמיאניוק נחשפתי לסוגיות מרתקות שדרשו בירור מעמיק ורב- תחומי שכמותו עדיין לא נעשה . בשנים האחרונות אני נוסע ברחבי הארץ ומרצה כמעט בכל מקום אפשרי על פרשת דמיאניוק בישראל . התחלת ההרצאה מלוּוה תמיד בהנהוני ראש המסמנים שהמאזין זוכר את שאירע . ככל שההרצאה מתקדמת ועוד פרטים נחשפים, ניכר שהקהל מלווה אותי במבט משתאה למשמע האירועים המורכבים והלא ידועים שליוו את הפרשה . כאשר אני מסיים את דבריי, שאלות רבות נשאלות, ובהן כמה שאלות שחוזרות על עצמן תדיר : ( 1 ) "מה דעתך ? זה הוא או לא ? " ( כלומר אם דמיאניוק היה איוון האיום ) ; ( 2 ) "איך יעלה על הדעת שמדינת ישראל שחררה אדם שהוגדר משתף פעולה עם הנאצים ? " ; ( 3 ) "כיצד ייתכן שלא ידענו את כל מה שהצגת בהרצאתך ? " . הספר אכן מתמודד עם שאלות אלו ועם שאלות רבות אחרות . השאלה השלישית שהוצגה לעיל אף העניקה לספר את שמו : "מדוע זכרנו לשכוח ? " . בבחירת שם הספר יש יותר מרמז לכך שנושא הספר הושפע בין השאר גם משִכחה פעילה . הספר שלפניכם הוא פרי מחקר שנעשה במסגרת לימודיי לקראת תואר דוקטור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב . את התודה הראשונה והחשובה מכולן אני מקדיש למורתי וידידתי פרופ' חנה יבלונקה אשר הנחתה את המחקר הזה . היא שהניחה בידיי את הכלים שהתאפשר לי בעזרתם לפענח את הנדרש בדרך להשלמת
|
|