|
|
עמוד:10
10 ענר גוברין לא מקרי הוא שחוקרים בתחום הפסיכואנליזה ניסו וממשיכים לנסות לבאר את תפקידו של הקורא במימוש הספרות ואת תפקידה של הספרות עבור הקורא" . למעשה, התוצרים האמנותיים והחברתיים התגלו כקרקע נוחה למדי להדגים ואף להוכיח את התובנות העמוקות של הפסיכואנליזה, הרבה יותר מהשיטות המדעיות שהיה קשה להתאימן לתובנות הפסיכואנליטיות . פרויד כותב : "תיאורו של המשורר או מוצא השיגיון, האם עומד הוא במבחן המדע ? על כך חייבים אנו להשיב את התשובה שאולי אינה צפויה, כי לאמיתו של דבר ולמרבה הצער, המצב הפוך הוא : המדע הוא שאינו עומד במבחנו של המשורר . לגבי המדע פעור עוד חלל ריק [ . . . ] המשורר מילא את הפער הזה . 3 עדיין אין המדע תופס את משמעות ההדחקה" . אם כן, קשרי הגומלין בין הפסיכואנליזה לבין ה"עולם" מתקיימים כל הזמן בשני מישורים : העולם, על תוצריו החברתיים, הספרותיים והאמנותיים מגלם במקומות עומק נסתרים רעיונות פסיכואנליטיים, מהווה הוכחה להם ואף עשוי להרחיב ולפתח אותם ; ומולו, האזורים הנסתרים הנחשפים משנים את משמעות תוצרי העולם . כך הופכת הפסיכואנליזה לפרדיגמת-על שבכוחה לחשוף את הדינמיקה הנסתרת של תוצרי החברה, האמנות והתרבות, ובעשותה כך היא תורמת לדיסציפלינות החיצוניות לה ונתרמת מהן . ואכן, בעשורים האחרונים חלו שינויים משמעותיים ביחסים שבין התוצרים התרבותיים והחברתיים לבין הפסיכואנליזה . העמדה הפסיכואנליטית המסורתית שפרויד הרבה להשתמש בה הייתה ניתוח התוצרים מעמדה מפרשת ובעלת סמכות ; כך לדוגמה הדמויות ועולמו הפנימי של המחבר הפכו למטופלים הנשכבים 3 . זיגמונד פרויד, "השיגיונות והחלומות בסיפור 'גרדיווה' של ינסן", בתוך : מעשה היצירה בראי הפסיכואנליזה , תל אביב : דביר, ,1997 עמ' 33 .
|
|