|
|
עמוד:11
11 הערת משורר לדברים מקבל תוקף רב מהמחשבה שהם ברואים ומחודשים . ברכת "שהחיינו" על עניין חדש בעל ערך היא מעֵין התחככות בנקודת הרֵאשית . הניסוח של התפילות מושפע מכך עד מאוד, כמו גם טבעם של החגים . ישראל אמור לייצג עולם שאינו מופקע, אפילו לרגע אחד מבוראו אשר יצר את הראשית והותירה לתמיד . ד השבת היא עקרון בריאה בפני עצמו . היא החיבור המובהק בין הבריאה לבין מעמד הר סיני ועם ישראל . היא נקודת ההתייחסות של הזמן . אין לתפוס את משמעות המעשה ללא תפיסת ההימנעות מפעולה, מיצירה . רק ההבנה שתיתכן פרישה של ממש מהמעשה נותנת לו את ערכו האמיתי . היא נותרת בבריאה בתנועה מתמדת, בין הזמנים ובין המקומות, כאתגר קבוע לתודעה האנושית . ייתכן שבמישור כמעט שווה נוכל לציין את הכאוס, את התוהו ובוהו . הוא לא נעלם אלא הוסדר והורכב בבריאה . אליו נכנסים וממנו יוצאים מושגים כמו דיכאון נפשי וכמו חור שחור פיזיקלי . התוהו ובוהו הוא איום וסיכוי תמידי להתפרקות, אך גם לפריצת דרך . השבת, במקביל, היא האפשרות האנושית להתמיד בחוויית הבראשית . ה בבריאת האדם נאמר : "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", החורג מהמבנה האופייני של הבריאה שהיה עשוי להיות מנוסח כך : "יהי אדם - ויהי אדם" ( א, כו ) . ניתן להבין כאן אפוא את דברי הקב"ה במובן נוסף, של הכרזה על טיבו של האדם : האדם הוא יצור ההולך ונעשֶה, מעת לעת ומרגע לרגע ! יש כאן גם קביעת אתגר גדול לאדם האחראי במידה מסוימת לבניין אישיותו ודרכו, וגם קביעת מהות האדם בכלל כ"חומר" פיזי ורוחני אשר אינו נוצק פעם אחת
|
|