|
|
עמוד:10
10 מירון ח . איזקסון וגיוונים . במובן זה ה"הבדלה" היא אֵם למושגי יסוד רבים . גם המונח "טוב" נוסד בפרשתנו ; מצד אחד הוא מאפיין את טיבה של המציאות ומצד אחר האדם החוטא בעץ "הדעת טוב ורע" מתרחק ( לפחות על פי שיטת הרמב"ם ) הן מחיי האמת והן מעץ החיים . אף בהמשך הדברים, מתבטא הרעיון בחלוקת המינים בין בעלי החיים וחלוקת המינים בין זכר לנקבה, שהרי כל אלה אינם מובנים מאליהם ולכאורה ניתן היה לחשוב על בריאה שתכונן את הדברים אחרת . יש להבין : בריאתם של המושגים מצויה בדרגות ובמישורים שונים . בעיניי, אפילו כשקין אומר "אחי" יש כאן קריאה ראשונה של יסוד היחסים בין אחים . גם כשבשיחת הנחש וחוה נולד הביטוי "אף כי", אזי יש כאן מעבר לאמירתו יצירת התחושה של התחכמות, או אפילו הולדת המלאכותיות וההטעיה בכל הנוגע ליצירת יחסינו למציאות . פרשת בראשית אף מכוננת בתודעתנו את הקדושה, "ויקדש אותו", במעין הופעה מפתיעה ודרמטית של אלמנט חדש לגמרי בקיום . רשימה מכוננת זאת ממשיכה כמובן עוד, אך העיקר הוא התחושה שבבריאה נוצר הכול, ובכלל זה מושגי היסוד המחשבתיים . אגב, אי אפשר להתעלם מכך שהחריגה היחידה מאמירת "טוב" על הבריאה מתייחסת לאפשרות של הבדידות האנושית, "לא טוב היות האדם לבדו" . ג במובן מסוים, סיום התורה במילה "ישראל" מבשר את הבראשית מצידה האחר : עם ישראל הוא האמור להמשיך ולשאת לתמיד את חוויית הבראשית . אם נתבונן בדברים, מתברר שהשבת "נושאת" בעיקר העול החיוני הזה . אולם לעניות דעתי מצוות וברכות רבות מבטאות את התחושה של עולם נברא, של "מפץ ראשון" שלפניו לא היה דבר, רק הקב"ה לבדו . עצם נתינת הערך המצוותי והתודעתי
|
|