|
|
עמוד:14
14 רונית שלו, רוני זמיר ואורית ברק מורכב וברכישת מיומנויות חדשות, לצד ליקוי בתפקוד החברתי, במיומנויות התקשורת וקושי בהתנהלות עצמאית . כמו כן, פעמים רבות הקשיים מלווים בלקות פיזית ו / או תחושתית . הספרות בתחום בישראל מצומצמת וברובה עוסקת באוכלוסיית המבוגרים בעלי פיגור שכלי, הכוללת פגיעה בתחום האינטלקטואלי המובילה לקשיים בתהליכים קוגניטיביים, לבעיות שפה ובהקשר של תפיסת המוות, לקושי בהבנת מושגים מופשטים ( הררי-זונדר וברזון, 2000 ) . לא נמצאו מחקרים בישראל הדנים בילדים עם צרכים מיוחדים ובהתמודדותם עם המוות . התפתחות היסטורית לפני כחמישה עשורים החלו לחקור את תחום ההתמודדות עם אבל ושכול בקרב אנשים עם צרכים מיוחדים . עד אז רווחה ההנחה שלאובדן של אדם קרוב אין השפעה רגשית על אנשים אלו, והדבר הוביל לטיפול חסר רגישות, להדרה מטקסי האבל ולחוסר מודעות של צוותים ושל בני משפחה לכאבם . הסביבה התעלמה מכאבם ומאובדנם, ויש שאף סברו שאין להם רגשות דומים לכלל האנשים . על כן הם נותרו בודדים, מודרים ממשפחתם האבלה ללא הבנה ואמפתיה לכאבם ( 1991 1992, Oswin, ) . רוב המחקרים נעשו בקרב מבוגרים וצוותים במוסדות המלווים מבוגרים, ואילו המחקר על התמודדות של ילדים עם צרכים מיוחדים בעת אבל ואובדן נותר ללא מענה עד לשנים האחרונות ( 2018 McAdams and Stough, ) . לאחרונה מסתמנת מגמה של שיתוף אנשים עם צרכים מיוחדים בעובדת המוות ובלוויה . במחקרם על התמודדות אנשי צוות בארגונים המלווים מבוגרים עם צרכים מיוחדים ( 2005 , . Dodd et al ) נמצא שאנשי הצוות לא הסתירו את עובדת המוות אך הדגישו שאין נוהל כתוב או קוד ארגוני בתחום ושהם חשים כי אנשים עם צרכים מיוחדים אינם מבינים את מושג המוות . נראה שחסרים ידע והבנה על גורמים מועילים ועל
|
|