מבוא: רוני סטריאר, מיכל קרומר־נבו, עידית וייס־גל

עמוד:14

14 מיכל קרומר-נבו, רוני סטריאר, עידית וייס-גל פיתוח מתודולוגיות שינוי משחררות פרקטיקה ביקורתית משחררת היא בעיקרה חשיבה מתמשכת על הדרכים להשגת שחרור ממנגנוני הדיכוי, כלומר על המתודולוגיה של השינוי החברתי, מתוך מטרה לפלס דרכים לשחרור שאינן משעתקות את מבני הכוח הקיימים . הוגי דעות של הפדגוגיה המשחררת, ובהם פריירה ( 1998 Freire ) , ג'ירו ( 2018 Giroux ) ומקלרן ( 2006 McLaren and Jaramillo ) , שייסדו את הבסיס התיאורטי למתודולוגיה של שחרור, מדגישים את חשיבותם של הדיאלוג ושל עקרונות של השתתפות בתהליך השחרור, של יצירת דיאלוג בין חשיבה ופעולה ( פרקסיס ) באמצעות רפלקסיה ביקורתית ואת התפתחותה של תודעה ביקורתית בקרב אנשים מוחלשים ופריווילגיים כאחד ( תידוע ) . פרקטיקה ביקורתית פועלת באמצעות מתודולוגיות המבוססות על דיאלוג . דיאלוג הוא עיקרון מרכזי שנועד להבטיח שפעולת השחרור לא תושג תוך כדי הפעלת כוח או ניצול של כוח או באמצעים של כפייה אלא מתוך אתגור מבני הכוח החברתי הקיימים . אחד הקשיים הגדולים הניצבים לפני המבקשים ליישם פרקטיקה ביקורתית קשור לכך שהם עלולים לזהות דיכוי בהקשרים שבהם המדוכאים-לכאורה אינם מזהים אותו ככזה או אינם מסכימים על האמצעים להגיע לשחרור ממנו . בהקשרים כאלה רב הפיתוי לרצות להביא לשחרורם של אחרים גם אם הם אינם רוצים בשחרור המוצע להם או בדרכי השחרור המוצעות להם . אולם מצב כזה מביא באחת להנצחת יחסי הכוח, ליצירת הייררכיות של ידע ולביטול הידע ואופן הניתוח של המשתתפים, החווים את הבעיות החברתיות כסובייקטים פעילים . כך לדוגמה ידועה התנגדותן של נשים מוסלמיות לניסיון של פעילות פמיניסטיות ליברליות מערביות לשחררן מכבלי הלבוש המסורתי, בטענה שעצם הגדרת המטרה הזאת היא ביטוי לפטרנליזם מערבי ולזלזול ביכולתן של נשים

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר