|
|
עמוד:13
13 מבוא יחידים ובקרב קבוצות ומוטמעים במבנה חלוקת הכוח בחברה באמצעות מנגנונים חברתיים, כלכליים, פוליטיים, תרבותיים ותודעתיים . זרקור זה מכתיב תפיסה הרואה את השינוי המיוחל בהשתחררות מכבלי הדיכוי . אם כן, לא מדובר בתפיסת שינוי הדומה לטיפול או לשיקום שעיקרו תיקון האדם, המשפחה או הקהילה אלא בתפיסה המדגישה את הפוטנציאל שלהם לחיים טובים ומוסריים ואת הצורך בשחרור מתנאי דיכוי כדי לאפשר לפוטנציאל להתממש . תפיסת השחרור מבוססת גם על ההכרה ביכולת הפעולה של היחיד לעצב את המציאות ועל דחייה של כל סוג של דטרמיניזם ( היסטורי, מעמדי, מגדרי, תרבותי או אחר ) . בדומה, הפרקטיקה הביקורתית דוחה תפיסות א-היסטוריות וא- פוליטיות של בעיות חברתיות ( 1990 Kellner ) או הסברים מהותניים להתנהגויות אנושיות, כלומר היא אינה רואה בהתנהגות תוצר של תכונות אישיות, משפחתיות או קהילתיות אלא תוצר של נסיבות חברתיות תלויות הֶקשר . אם כן, פעולת השחרור מכוונת לחולל שינוי בהקשר החברתי מתוך הכרה בנסיבות הייחודיות שבהן נוצרו בעיות חברתיות ושבהן הן הוגדרו . פרקטיקות ביקורתיות יכולות לפעול לשחרור כבלי הדיכוי בדרכים שונות . הן יכולות להיות מכוונות לזיהוי מנגנוני הדיכוי החברתיים והתרבותיים ולחשיפתם ובכך לערער של ה"טבעיות" ועל "הנורמליות" כביכול של הסדר החברתי ההגמוני . בהקשר זה פרקטיקות ביקורתיות מכוונות להתריע על מנגנונים של אי-צדק ושל חלוקת כוח לא שוויונית בחברה ועל האופנים שבהם מנגנונים אלו יוצרים ומשעתקים התנהגויות דכאניות בפרטים או בקרב משפחות, קבוצות או קהילות . בד בבד, פרקטיקות ביקורתיות מכוונות לזיהוי ביטויים של התנגדות לסדר החברתי ההגמוני המתקיימים תמיד בצורות כאלו או אחרות גם בזירות של דיכוי . אנשים הנוקטים פרקטיקות ביקורתיות מבקשים לזהות ביטויים של התנגדות כדי לחבור אליהם, לעודדם ולחזקם וכדי ליצור פלטפורמות מובְנות לקידומם .
|
|