|
|
עמוד:10
10 מיכל קרומר-נבו, רוני סטריאר, עידית וייס-גל זאת מתוך ערעור על החלוקות הדיסציפלינריות המקובלות ועל ההבחנות בין מחקר, הגות ואקטיביזם . דור המייסדים של המכון למחקר חברתי, ובראשם תיאודור אדורנו, מקס הורקהיימר, הרברט מרקוזה, ולטר בנימין ואריך פרום, הושפעו רבות מהמחשבה המרקסיסטית ומהתיאוריה הפסיכואנליטית הפרוידיאנית . עם זאת, הם טיפחו ספקות בנוגע להנחותיהן ולדרכי יישומן . הם תפסו את עצמם כמשוקעים באירועים ההיסטוריים המרכזיים של זמנם וכמי שתפקידם להגיב על תהליכים חברתיים, כגון התפתחות תנועת העבודה האירופית, שינויים במבנה המשפחה הגרעינית, התפתחות הקומוניזם הסובייטי והקפיטליזם המערבי, התפתחותן של תנועות לשחרור לאומי מקולוניאליזם, עליית האוטוריטריזם והתפתחות האנטישמיות, הפשיזם והנאציזם בעולם ( - Ingram and Simon Ingram 1992 ) . קבוצה זו של אינטלקטואלים כונתה בדיעבד, בשנות ה- 60 של המאה ה- ,20 בשם "אסכולת פרנקפורט" . אפשר לאפיין את פועלם התיאורטי של חברי אסכולת פרנקפורט בשלושה מאפיינים עיקריים . ראשית, הם ביקרו את הדמוקרטיות המערביות כחברות לא-שוויוניות ודכאניות . שנית, הם זיהו כבר באותן שנים מוקדמות באירופה את גרעיני הגזענות, האלימות והאפליה המובְנים בחברה האנושית . שלישית, חברי האסכולה סברו שמציאות זו איננה נסמכת על חוק טבע בלתי- נמנע, אלא שהיא נוצרת בהתמדה באמצעות הפצת האידיאולוגיה השלטת, כך שהמצב הקיים נראה לרבים נורמלי ונתפס כמציאות טבעית ובלתי-נמנעת ( 2014 Brookfield ) . במשך השנים הצטרפו לדור המייסדים של המכון למחקר חברתי חוקרים נוספים . אפשר למנות עמם את יורגן הברמאס ( Habermas ) , אקסל הונת ( Honneth ) , ננסי פרייזר ( Frazer ) וג'סיקה בנג'מין ( Benjamin ) . לעקרונותיהם התיאורטיים שותפים עוד חוקרים משפיעים, בהם מישל פוקו ( Foucault ) , פייר בורדיה ( Bourdieu ) , סלבוי ז'יז'ק ( Žižek ) , ג'ודית באטלר ( Butler ) ואחרים .
|
|