|
|
עמוד:12
12 ת מ ו נ ו ת מ פ ס י פ ס א ת נ ו ג ר פ י מקרה מזל שלא נפרדנו בהזדמנות זו ? בכל מקרה, הסתלקותם של חברים את תחושת העוועים של הימים יוצאיהקרובים אלו תוך ימי הסגר העצימ גפת הקורונה . אין ספק, ניתן לכנות תקופה זו עבורי בשם הדופן של מ " . 2020 "הימים הנוראים של ייתכן כאמור שהייתה זו הנסיעה האחרונה לניו יורק . ובחזרה לפתיחה ולכל מקום אחר . עלה על דעתי שזו גם ההזדמנות של זמן פנוי להקדישו , הנכתב תמקצועיולספר אחרון ובעברית . ארשה לעצמי מסמך חסר יומרות הנאת העטיפה הצפויה, של מי שממילא שייך לדור העבר ללביטוי הלך רוח ו מעולם באקדמיה המקומית . בדיעבד, פסיפס זה של הסתכלויות וניסיונות בהםש משלים מעגל של שני כותרים לקבצים קודמים המחקר וחיי התקופה אתנוגרף : כ ואירועים מכוננים במהלך חיי המחבר כאזרח ו תצפיותוח עלדוּ ( . אלו אינם ספרים 2012 ( , "מסע אנתרופולוגי" ) 2002"מסע ישראלי" ) ביוגרפיים במובן המקובל, אלא רשימות השעה, אשר אפשרו לי לבטא רוף העולמות שליולהתמודד עם חוויות הסיפוק והעצב, מקצועי ואזרחי, בצ נהבוגר דור שהוצמד לו בזמנו תואר "הצברים", בחברה הישראלית המשַׁ פניה מעשור לעשור . יום-זעזועי הסדר הטוב בחיי היום לאור פלאי הזמן של ההווה ועתיד לא ידוע של הפתעות ומצוקות, החלטתי לפתוח בסיפור מקוצר של מאמר שהתפרסם לפני שנים רבות . היה זה דיווח י . אינני זוכר מה הייתה יי וכתבי אתנוגרפי חריג באופיו בתולדות מחקר שכותרתו הייתה "חוויות יוצאות דופן בחיי,שהובילה לחיבור זההעילה 1 . יום"-היום בגרותה שחזרתי במהלך הטקסט סדרת אירועים מימי הילדות, הנעורים, ת ממהלךיום . חריגוֹ- אקדמיה, שהיה בהם בגדר פריצת רוטינת חיי היום הו של זיכרוןשהשאירו בי חותם עז, דר הנורמטיבי" הקרוי תכופות "הסֵ,החיים . ותימהון . אפרט כאן מקרים בודדים מאלו שהוצגו באותו מאמר עדרות אימייש או ארבע בעת הוהמקרה הקדום ביותר התרחש בגיל של שיצאה לסידורים שונים . הופקדתי לשמירתה של דודתי שהייתה עסוקה חוסר מעש, נשכח ב בניקוי דירתה שבקומה הרביעית . משועמם בבדידות ו 1 . 1992 . ,Cultural Anthropology,"Exceptional Experiences in Everyday Life"Shokeid, M . 242 - 232 : ) 2 ( 7
|
|