|
|
עמוד:11
פתח דבר : זאב ז'בוטינ סקי כאזרח העיר ה גדו לה תל-אביב 11 ואכן, במבט רטרוספקטיבי, ניתן לקבוע שהניסיון הבית"רי, בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה ה- 20 לכינונה של אסכולה ארכיטקטונית לאומית אנטי מודרנית ו"להטות את הזרם" לעבר אימוץ של מדיניות יישובית פרו-אורבנית, נחל כישלון חרוץ . רק בדיעבד, בתחילת שנות ה- 60 של המאה ה- 20 , במקביל לדעיכת האתוסים החלוציים-סוציאליסטיים, התפתחה מגמה עירונית עממית, ששיקפה את האכזבה מדפוסי החיים וההזדמנויות המוגבלות שסיפקה העיר הישראלית הסמי-חקלאית והמפורברת לתושביה . תהליך זה הובל על ידי הזירה התל-אביבית, והוא הואץ לאחר "המהפך" הפוליטי ב- 1977 , וביתר שאת בעקבות תהליכי אמריקניזציה וגלובליזציה ששינו כליל את התמונה החברתית, 12 כך, בדיעבד, הפכו שוב תפיסותיו המוקדמות הכלכלית, והתרבותית המקומית . של זאב ז'בוטינסקי לרלוונטיות, כשממדים פוסט-מודרניסטיים, הדוניסטיים ואינדיבידואליסטים בתורתו רבת הסתירות, משתקפים מחדש באופייה של 13 העיר הגדולה תל-אביב, שבה "כל יחיד הוא מלך" . 12 יוסי קליין, האמריקניזציה של תל-אביב , כרמל, 2011 ; אורי רם, הגלובליזציה של ישראל , רסלינג, 2005 . 13 זאב ז'בוטינסקי, "אוטוביוגרפיה", בתוך : זאב ז'בוטינסקי, כתבים , בעריכת ערי ז'בוטינסקי, ירושלים, תש"ז, עמ' 38 . יורחב בהמשך .
|
|