|
|
עמוד:9
פתח דבר : ז אב ז'בוטינסק י כאזרח העיר הגדולה תל-אביב 9 יש לציין כי בתיאורים ההיסטוריים השגורים מושמטת כמעט כליל תרומת המחנה הרוויזיוניסטי לניסוח תבניתה האורבנית והארכיטקטונית של תל- אביב, ובכלל זה מושמטת גם פרשת העיצוב הארכיטקטוני של בניין מצודת 7 נימוק שגור לכך הוא טענה, שעל פיה זאב כאב-טיפוס של סגנון לאומי-ימני . התכנון האורבני וארכיטקטוני של תל-אביב בשנות ה- 30 וה- 40 נסמך באופן אקסקלוסיבי על פרדיגמות מודרניסטיות, שמקורן ב"באוהאוס" או ב"ווינה 8 נראה, שזאת קביעה פרדוקסלית במיוחד בהקשר של תל-אביב, האדומה" . עיר ליברלית שרוב תושביה ומנהיגיה השתייך דווקא למחנה האזרחי והלאומי- 9 כשחיבור זה, מתמקד בבחינה מחודשת של רעיונות ופרקטיקות רוויזיוניסטי, יעקב שיפמן בן-סירה . ראו : נתי מרום, עיר עם קונספציה : מתכננים את תל- אביב , בבל, תל-אביב, 2009 ; יוסי קליין, יעקב שיפמן בן-סירה – האיש שהינדס את העיר תל-אביב 1929 - 1951 , כרמל, ירושלים ( בהכנה לדפוס ) . בספר זה, מידע ופרספקטיבות חדשות הקשורות לניתוח פעילותו של שיפמן בן-סירה . ראו . בנוסף, תערוכה שאצרתי יחד עם אדריכל ערן טאוויל, הדנה בפועלו של שיפמן בן-סירה, בית האדריכל, יפו, 2018 . 7 סקירה מפורטת של ההיסטוריוגרפיה ה"נייטרלית" של תל-אביב תובא בהמשך . 8 שנות ה- 90 התאפיינו בדיון מחודש על המורשת הארכיטקטונית מודרנית של תל- אביב . בהקשר זה, נשמרת חשיבות מיוחדת לתערוכה "עיר לבנה — דיוקנה של תקופה", שהתקיימה ב- 1994 , המתוארת כאחד הגורמים להתבססות הדימוי, שעל פיו "תל-אביב היא מוזיאון הבאוהאוס הפתוח הגדול ביותר בעולם" . מיכה לוין, עיר לבנה – דיוקנה של תקופה , תל-אביב, 1994 ; יואכים שלור, תל-אביב – מחלום לעיר , תל-אביב, 2012 , עמ' 071‑ 177 ; הגדרות אלה עודכנו במהלך הזמן . תחילה נוספה הגדרת השפעת הסגנון הבינלאומי, וכיום טווח ההשפעות והסוגות הורחב עוד יותר . בכל מקרה, השפעתן של הזירות ה"מתקדמות" על מעבר מדגש על ה"יפה" לעבר ה"שימושי והיעיל" הייתה מכרעת . 9 בשנות ה- 30 היה דומיננטי הגוש הפוליטי האזרחי-ימני, כשדיזנגוף וסיעתו הקטנה מהווים לשון מאזניים בין המחנות . הרוב האזרחי-ימני היה רוב פוליטי דחוק . אמנם מחנה השמאל היה קטן מהקואליציה שבראשותו של דיזנגוף, אבל הוא היה מגובש ומאורגן היטב, והשפעתו בתחום הכלכלי, החברתי, התרבותי והארכיטקטוני הייתה ניכרת . ראשי העיר עד ל- 1948 השתייכו למחנה האזרחי והליברלי . יוצא דופן בהקשר זה היה מנהיג מחנה הפועלים, דוד בלוך, שכיהן כראש עיר במשך שנתיים בלבד ( 6291‑ 1928 ) . רק לאחר כ- 30 שנה, ב- 1959 , התמנה איש מחנה השמאל, מרדכי נמיר, חבר מפא"י, לכהונת ראש העיר . ראו : חיים פיירברג, "מתל-אביב הקטנה לעיר ללא הפסקה : תרומתם של ראשי העירייה לעיצוב דמותה ואופייה של תל-אביב 7002‑ 1921 ", בתוך : ברוך קיפניס ( עורך ) , תל-אביב – יפו מפרבר גנים לעיר עולם , פרדס,
|
|